טיפול קוגניטיבי הוא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים. אבות השיטה נחשבים הפסיכיאטר אהרון בק והפסיכולוג אלברט אליס. אליס החל לפתח את שיטת "הטיפול הראציונלי" באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, בין השאר כתגובת נגד לפסיכואנליזה - שיטת הטיפול הפופולאלרית באותה תקופה - ובק החל לפתח את "הטיפול הקוגניטיבי" בשנות ה-60. הטיפול הפך מהר מאוד לתחום מחקר מועדף על חוקרים, כאשר בהתחלה היה נהוג להשוות את יעילותו מול הטיפול ההתנהגותי, אך בשנות ה-80 ושנות ה-90 מוזגו שתי השיטות לטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי. הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הלקויים והקניית דפוסים סתגלניים במקומם. הטיפול מתבסס הן על עקרונות מתחום הלמידה, והן על ניתוח לוגי ושכנוע מילולי-שכלתני. הטיפול הקוגניטיבי שונה מהטיפול ההתנהגותי בדגש שהוא שם על התהליכים הפנימיים של המטופל, ולא על ההתנהגות בלבד. בין מפתחי השיטה: אלברט אליס, אהרון בק, דונלד מיקנבאום ואלברט בנדורה.

עקרונות משותפים לשתי השיטות

בין העקרונות הבסיסיים המשותפים לטיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים:

• אין צורך לעמוד על הסיבות שהביאו את האדם למצבו הנוכחי כדי לשנות אותו.
• התנסות מוצלחת בהתמודדות עם גירוי מאיים, מכניסה את המטופל למעגל חיובי שבו הצלחה מביאה לעלייה בתפיסת היעילות העצמית, ועלייה ביעילות העצמית מביאה להצלחה. לכן הטיפולים כוללים בדרך-כלל התנסות מעשית.