בתפילות והברכות השונות שאנו מצווים בהם אנו מזכירים לעצמנו יום יום את אחד האירועים המשמעותיים בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה. אך מעבר למחויבותנו הכללית לזכור את גדולתו ועוצם ידו של הקב"ה שהוציאנו ממצרים מבית עבדים, מחויב כל אחד מאתנו להתבונן יום יום על עצמו, ולבדוק האם אכן הוא "בן חורין", או שמא יש דפוסים, הרגלים, פחדים או תכונות אליהן הוא משועבד, אפילו בלי להיות מודע לכך. "העבדות" אינה גלויה לעין ולא נתפסת שכזו, עד שקורה משהו שמטלטל את חיינו. ר' יהודה הלוי שהיה רופא דגול ומגדולי משוררי ספרד במאה ה- 12 כתב: עַבְדֵי זְמָן עֲבְדֵי עֲבַדִים הֵם – / עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי. עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל‑אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / 'חֶלְקִי ה'!' אָמְרָה נַפְשִׁי. "ביטול
זוגיות בין בעל ואישה אינה דומה לשום מערכת יחסים אחרת בחיינו. כל אחד מהשניים מביא עמו לקשר החדש מערכות מושגים, ציפיות, רגשות, פחדים, מחשבות, דעות וערכים משלו – כאשר החיים בבית משותף וצרכי היומיום מציפים את כל אלו על פני השטח. גם אם זכינו ובאנו משורש נשמה אחד ואנו מתייחסים לנישואין בקדושה הראויה להם עדיין מוטלת לפנינו מלאכה שלמה, יומיומית, הדורשת מאיתנו התחשבות, הקשבה, ויתורים ושיתוף פעולה. שאלו חכמים - איזה פסוק בתורה כולה הוא החשוב ביותר? חכם אחד אמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י'ט י'ח). לדעתו, ברור שמטרת התורה כולה לשפר מערכות יחסים בין אישיות. חכם אחר הציע את "ואהבת את ה' אלוקיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו' ה'). מבחינתו הדגש נח על הקשר בין האדם לאלוקיו. אך החכם האחרון המצוטט התיי
