למה אני מרגיש שאני מזוייף ולא עצמי?

שנים אני נאבקת ביני לבין עצמי עם מושג ה"עצמי הכוזב" מול ה"עצמי האמיתי" המקובל במקצוע בו אני עוסקת. כמי שמאמינה ברצפים של התנהגויות, ומיליון גוונים של אפור המתארים את ההתנהגות האנושית, סולדת מכל מה שמצטייר לי כשחור-לבן בנסיון לתאר התנהגות מסוימת או אישיות מסוימת.

לקח לי זמן לגלות כי יש לתפיסתי המקצועית גם ביסוס מחקרי ותיאורטי, אותו הוביל (בעיקר, אך לא רק) פיליפ ברומברג שהטרים את המושגים בהם השתמשתי למושג קוהרנטי יותר של "עצמי מרובה". לא היה גבול לשמחתי לנוכח גילוי זה!

המושג "עצמי מרובה (Multiple Self) או ריבוי עצמי בפסיכואנליזה, מתייחס לרעיון שלכל אדם אין "אני" אחד, קבוע ואחיד,  אלא שהוא מורכב מכמה חלקים או היבטים שונים של האישיות. לפי תפיסה זו, העצמי הוא דינמי, משתנה ומורכב מזהויות רבות, שיכולות לבוא לידי ביטוי בהקשרים שונים ועל פני רצפים שונים של עוצמות או מופעים.

מקורות הרעיון בפסיכואנליזה

• דונלד ויניקוט – דיבר על העצמי האמיתי (True Self)  מול העצמי הכוזב (False Self).  אנשים עשויים לפתח "עצמי כוזב" כדי להתאים לציפיות של החברה או המשפחה.

• היינץ קוהוט (פסיכולוגיית העצמי) – הציע שהעצמי מורכב מיחידות שונות, והוא מתפתח דרך הקשרים עם דמויות משמעותיות

• פיליפ ברומברג – פיתח את הרעיון של עצמי דיסוציאטיבי, וטען שכל אדם מכיל בתוכו "עצמיים" שונים, שיכולים להיות לא תמיד מודעים זה לזה.

מה זה אומר בפועל?

·         אדם יכול להרגיש שונה בסביבות שונות – למשל, הוא עשוי להיות אדם חם ותומך עם המשפחה, אך מרוחק וקשוח בעבודה.

·         אנשים עשויים להחזיק רגשות סותרים כלפי עצמם – למשל, להרגיש חזקים ועצמאיים ברגעים מסוימים, אך פגיעים ותלותיים במצבים אחרים

·         טראומה יכולה לגרום לפיצול בחוויה העצמית – למשל, אדם שחווה אירוע קשה עשוי להרגיש שהוא "מתפקד כרגיל" ביום-יום, אך בתוך תוכו קיים "חלק" שסובל מכאב ופחד

למה זה חשוב בטיפול?

✔  עוזר להבין קונפליקטים פנימיים – לדוגמה, למה אדם מתקשה להיות אותנטי או למה הוא מרגיש "שהוא לא מזהה את עצמו" במצבים מסוימים.

✔  מאפשר אינטגרציה של חלקי העצמי – בטיפול, המטרה היא לאחד את החלקים השונים של האישיות וליצור זהות שלמה ומגובשת יותר.

✔  מפחית תחושת בלבול או ניכור עצמי – אנשים עם "עצמי מפוצל" עשויים להרגיש שהם מתנהגים באופן שונה ממה שהם רוצים להיות, והטיפול עוזר להם להבין את זה ולגשר על הפערים.

סיכום

·         העצמי שלנו הוא לא "ישות אחת" אלא מערכת דינמית של חלקים שונים, שחלקם מודעים וחלקם פחות.

·         הפיצול בין "עצמי כוזב" ל"עצמי אמיתי" גורם לרדוקציה של הבנת ההתנהגות האנושית.

·         הפסיכואנליזה המודרנית רואה בכך תהליך טבעי של האישיות, ולא פעם נמצא את המושגים האלו מוחלפים על ידי "עבודה עם חלקי אישיות" המרכיבים את השלם הגדול יותר שהוא הכוליות (Wholeness) שלנו. יחד עם זאת, מטפלים אלו ישאפו לכך שהאדם יהיה בקשר עם אותם חלקים שונים ויקבל אותם, אך לא פחות מכך יטענו כי שאותם חלקים לא נמצאים בקשר זה עם זה הדבר עלול לגרום למצוקה רגשית. (לדוגמא, הקושי של אדם מסויים לקבל את החלק התוקפני שבו, יביאו למשל לנסות לדחוק אותו או אף להכחיש אותו במצבים מסוימים במקום לעשות עם חלק זה עבודה ולראות כיצד הוא משרת אותו (או כיצד שירת אותו בשלבים מוקדמים הרבה יותר של חייו) או אם ירצה, יוכל לעדן אותו כך שיצא לאוויר העולם בצורה ברורה של משאלות ובקשות קוהרנטיים במקום באופן אגרסיבי ולא מובן לסביבה)

·         המטרה בטיפול היא להבין את ה"עצמיים" השונים, לתת להם ביטוי, ולחבר אותם כך שנוכל לחיות חיים אותנטיים ושלמים יותר.

ובנימה אישית והרבה פחות אקדמית: בפעם הבאה שיגידו לכם שאתם אנשים מורכבים, או כשתתבקשו לתאר את עצמכם בסדנא כלשהי ותגידו על עצמכם: "אני מורכב/ת", אל תתביישו בזה. זה לא הופך אתכם לאותנטיים ומחוברים לכל חלקי העצמי שלכם באופן הכי בריא שקיים: אנחנו מורכבים מהמוני חלקים, כמו היקום, כמו הטבע, כמו מכונות, וזה, האמת, מה שהופך את השלם לגדול יותר מסך חלקיו.