הורים כמנהיגים בזמן משבר

בס"ד כ"ד אדר תש"פ

מנהיגות הורית בזמן משבר

הורים יקרים,

ימים אלו מאופיינים בשינוי מהיר שלא הכרנו כמותו, ומעבר מכל המוכר, הידוע והשגרתי, ללא ידוע, לא מוכר ויציאה מהשגרה. מצב מאתגר שאולי רק בני ישראל שאך זה יצאו ממצרים וחצו את ים סוף אל עבר המדבר עברו כמותו, ומשם ניקח את מקור השראתנו – זה הזמן שעלינו המבוגרים מוטלת האחריות להיות מנהיגים חכמי לב ודעת כמשה, אהרון ומרים.

אך לפני זמן קצר קראנו בתורה מה קרה לעם שלם משבושש מנהיגם, משה רבנו, לרדת מעם סיני, פרשה כל כך קשה לקריאה, כל כך עצובה, אך אפשר לקרוא אותה גם אחרת וללמוד ממנה משהו גם על עצמנו: בתקופה של אי ודאות כל אחד מאיתנו זקוק למנהיג, למישהו שיורה לו את הדרך, שירגיע וינחם, שיקנה לו אמונה, כח ובטחון. וגם אתם כעת נדרשים להיות המנהיגים של השבט הקטן שלכם, ובעזרת מספר עקרונות שאביא להלן לעזור לכל ילד וילד, מקטן ועד גדול, לצלוח טוב יותר תקופה מאתגרת זו. תתפלאו, אך כשאתם תתחזקו, גם הילדים יתחזקו, וגם לכם יהיה קל יותר כך לנהל נכון ובריא את התקופה הבאה. יש לנו כאן רק שתי אפשרויות: להיות מנהיגים שפועלים נכון על מנת שילדיכם יצאו ממשבר זה בריאים בגופם ונפשם ואולי אף מחוזקים יותר ומחוסנים לבאות, או לשמוט את המנהיגות, כי זה קשה ומתיש, לא קל ומרגיז לעיתים ואיננו מורגלים בכך, ולגרום לילדינו להכנס למצוקה, חרדות, פאניקה, כעס, מלחמות אחים ועוד. באיזה אפשרות תבחרו?

שמירה

עקרון זה קל להבנה אם נחשוב עליו במושגים של "שמירת תורה ומצוות". יש סט חוקים שנכון לכל החיים, אך לעיתים חוקים אלו מקבלים פרשנות חדשה לזמן מסוים. אם נזכור שאנו שומרים על חוקים אלו לטובת בריאות ילדינו והמשך קיום עם ישראל, ולא ממקום של "עונש" או "גזירת גורל", יהיה לנו יותר קל להעביר זאת לילדינו בצורה הנכונה. בהקשר זה אחלק את השמירה לשני חלקים: - שמירה על כללים מסוימים בהתאם להוראות ולהנחיות המועברות אלינו מדי יום בהתאם למצב הקיים: הקפדה יתרה על שטיפת ידיים עם סבון לא רק לפני האוכל אלא גם כשחוזרים הביתה, שמירת מרחק מאנשים אם יש צורך לצאת לקופת חולים או מקומות אחרים, שמירה על ההנחיה לא להתקהל, גם אם זה אומר שכרגע הילד לא יוכל להשתתף בפעילויות בהן היה מורגל, ביקורים אצל חבריו או משחק בפארק השכונתי. יציאה זו מהשגרה שנכפתה על הילדים קשה להם, אך מותר לכם לשנות ולחזור על כך ש"אלו דברי הפוסקים". - שמירה על השגרה: אין דבר יותר טוב מתכנון מראש של היום הבא, וכמובן שכל תוכנית היא בסיס לשינויים. ילד זקוק ליציבות ועקביות בחייו, וכעת שהשגרה המוכרת נלקחה ממנו (וגם מאיתנו) הוא יכול להגיב לכך בביטוי עצבנות, כעס, פחד, בכי ועוד. השגרה החדשה תהיה מורכבת מזמני ארוחות קבועים וברורים של כל המשפחה (ובהחלט כדאי להתחיל לשתף את הילדים בהתאם לגילם גם בהכנת האוכל), זמני לימוד לבד או בצוותא, זמן לפעילות גופנית שאפשר לעשות מהבית כגון תרגילי כושר פשוטים, ריקוד, משחקי תנועה ועוד (אם יש ילדים גדולים בבית אפשר לחלק את האחריות להכנת הפעילות הגופנית של אותו יום גם להם), זמן לפעילות יצירתית ומשחקים מכל הסוגים וכל המינים, כולל משחקים שהילדים יזמו וימציאו בעצמם, זמני מקלחת קבועים וזמני שינה.

המפתח להצלחת עקרון ראשון זה הוא לשמור על הסמכות ההורית שלכם בענייניות, בעקביות ובנחישות.

להרגיע

כמנהיגים, תפקידנו הוא להשרות תחושת בטחון והגנה, גם בימי שגרה אך על אחת כמה וכמה בתקופות שבהם השגרה מופרת. אך לפני שאתם פונים להרגיע, עליכם להשתמש בכל הכלים שברשותכם קודם כל להרגיע את עצמכם על מנת לשמש דוגמא אישית: תפילה ואמונה בה' שכל מעשיו הם אך ורק לטובתנו, תרגילי נשימות והרפיות, ידיעה שאין לנו שום שליטה על העתיד אלא רק לעשות את מירב ההשתדלות ברגע הזה שיהיה הכי מלא באור וקדושה שאפשר, חשיבה חיובית המלאה בהכרת הטוב והודיה על כל מה שיש כאן ועכשיו, וכך רגע אחר רגע, שעה אחר שעה, יום אחר יום להתמלא ולהתחזק באמונה ובטחון.

הילדים שלכם זקוקים בימים אלו להרגיש שהם לא לבד, שהוריהם איתם, אוהבים, תומכים, אכפתיים, רגישים, מבינים ומגנים. ככל שהורה מפגין יותר בטחון ורוגע ויהיה נוכח רגשית ברגעים הנכונים עבור ילדיו – כך הם ייטיבו לעבור תקופה זו בשלום.

אין הדבר אומר להדחיק רגשות. מותר לנו ולילדינו לדבר על פחד, תסכול, חוסר ודאות, חוסר אונים, ועוד. ילד צריך לדעת שמותר לו לבכות שקשה לו והוא לא יינזף על כך, אלא להפך, יהיה שם מישהו שיבין אותו, יכיל וירגיע. עצם הנוכחות וההקשבה, ולעיתים גם מגע וחיבוק וליטוף, יכולים לעזור יותר מכל דבר אחר, ודווקא בעת הזו יותר מתמיד חשוב שנדאג לעודד את ילדינו לדבר על רגשותיהם ולא להדחיקם.

כחלק מההרגעה הילדים זקוקים לעיתים גם להסבר על מה שקורה, בהתאם לגילם ושלבי התפתחותם. ילד לא צריך לקבל את כל המידע המוזרם מהתקשורת, אך כן להבין מדוע הוא כרגע נדרש להיות בבית, אינו יכול לפגוש את חבריו ועוד. כדאי להדגיש דווקא את החיובי שבתוך כל המגבלות הללו, כמו לדוגמא כיצד הקפדה על נטילת ידים היא מנהג שכרגע נחוץ יותר מתמיד, כיצד פעילות ספורטיבית תורמת להתפתחות מנגנון החיסון הטבעי שבגוף, כיצד פעילות משפחתית משותפת באופן יצירתי ואקטיבי מרוממת את מצב הרוח לעומת התבודדות ופסיביות והיא חלק ממורשת ישראל המורה לנו להיות ערבים זה לזה, גם בתוך המשפחה פנימה.

עליכם לדעת כי במקרה הצורך תמיד אפשר לפנות לער"ן, נט"ל, או קווי חרום אחרים שפועלים כיום במלוא המרץ על מנת לתת מענה לכלל הציבור במידה ומפלס החרדה שלכם או של הילדים דורש התערבות נוספת, ולפעמים גם אתם כהורים זקוקים פשוט למישהו שיקשיב לכם, גם אם לא תמיד יש "מטה קסמים" לכל המצוקות.

לחזק

על פי הגמרא (מסכת ברכות לב ע"ב): "ארבעה צריכין חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ". הילדים שלנו בזמנים אלו צריכים אותנו היום חזקים ומחזקים, על מנת להמשיך את הדברים שכה חשוב לנו ללמדם.

לחזק אומר להיות אקטיבי, לפעול מתוך "חוכמת הלב" כמובא בתורה על מלאכת הקמת המשכן בה נדרשים בני ישראל ללמוד בעצמם אמנויות חדשות שלא הכירו, להסתקרן, ליזום, ליצור לעיתים יש מאין. תגידו לי שזה קשה? אולי. בלתי אפשרי? ממש לא! חשיבה והתנהגות פסיבית ורופסת מובילות לתחושות חוסר אונים, ייאוש ודכאון, ולכן עלינו להיות כאן אות ומופת גם לילדינו. אקטיביות לעומת זאת נותנת תחושת שליטה ואופטימיות אפילו אם מדובר בפעילויות שבעבר לא נראו לכם חשובות: יצירה מחומרים פשוטים הנמצאים בכל בית ומתן אפשרות לילד לפתח את הדמיון והסקרנות שלו, לשחק, לרקוד, להכין ביחד עוגיות, כתיבה משותפת של סיפור, ציור קומיקס משותף, עזרה של אחים בוגרים לאחיהם הצעירים בלימוד, "מורה לשעה" – כל ילד מלמד את שאר אחיו משהו חדש, וכמובן שיתוף כל הילדים בכל מטלות הבית, ובפרט כעת בהכנות לקראת חג הפסח, והכל בשמחה ואהבה!

ולסיום זכרו: אתם כהורים, משמשים מודל החיקוי הראשון של ילדיכם. כשאתם פועלים יחד בשיתוף פעולה, נוטלים ביחד את תוף מרים, את מטה אהרון ופניכם קורנים כפניו של משה, גם בלי מילים תעבירו לילדים מסר חיובי ואופטימי, בזמרה בשיר והודיה כמנהיגי המשפחה, עיניכם ואזניכם כרויות לרחשי ליבם של ילדיכם וביחד עזרו להם ולעצמכם לצלוח גם את המבול הזה. יום יבוא ותוכלו לפתוח צוהר והיונה לא תשוב יותר ותדעו כי כלו המים...