לפני שנים לא רבות, קיבלתי טלפון מאחת מהתחקירניות של תוכנית הבוקר של אורנה דץ, שראתה כאן בבלוג באתר שלי את הכתבה על "הלב השבור לרסיסים" ( תסמונת הלב השבור) והזמינה אותי להתראיין בתוכנית.
זה היה זמן לא רב לאחר שחשתי על בשרי מה קורה כשלב נשבר לרסיסים, וכך גם לרבים מלקוחותי בנסיבות של אירוע מטלטל חיים, והבנתי שיש בין כולנו קו מחבר עם סימפטומים ברורים, לא רק בנפש אלא גם בגוף.
אורנה, שכנראה הקדימה את זמנה, לקחה את השיחה לכך שמדובר על תסמונת רפואית והתמקדה בכך בשאלותיה בעוד אני הייתי ממוקדת במטאפורה של לב-שבור-לרסיסים כביטוי לתסמינים רגשיים נפשיים.
עבר זמן ממש לא רב, וכיום אנחנו כבר יודעים בוודאות שכן, כשקורים לנו דברים קשים וחמורים הלב שלנו הוא בין האיברים הראשונים (נדבר בהזדמנות על הקשר ההדוק בין גוף לנפש) שמגיב לכך בעוצמה ולתסמונת כבר יש שם רפואי: טקוצובו קרדיומיופתיה עם סימנים מקדימים וסיבות להופעתה:
לצערי העצום, מאז פרוץ המלחמה אני שומעת כמעט מדי יום על הורים, בני משפחה, חברים, מעגלים על מעגלים של אלו שהכירו, שמכירים, שנחשפו, שנחשפים, לטראומה הבלתי נגמרת הזו שהחלה ב 7/10, וליבם קורס.
הבוקר היתה זו כתבה על אם של אחד החטופים שנאלצה לעבור פרוצדורה קרדיולוגית מורכבת לאחר שגם ליבה כבר לא עמד בעומס.
מבקשת מכולכם: שימו לב, פתחו עיניים, כשאנשים מסביבכם כבר מראים סימנים שהם לא עומדים בעומס ובלחץ (נשות חיילי מילואים, משפחות החטופים, משפחות שכולות ומעגלי חברים, אנשים המפונים מביתם מהדרום או הצפון כבר שנה וחצי ועוד) אל תסתפקו במילות נחמה, חיבוק או הבאת ארגז ירקות מפנק (שכל אחד מהם כל כך חשוב בפני עצמו!)
יש סיכוי שאותם אנשים מעולם לא שמעו על טקוצובו קרדיומיופתיה ואין להם מושג שתוך זמן קצר ללא טיפול יגיעו למחלקה הקרדיולוגית בבית החולים.
וכך אני מוצאת עצמי כמה שנים אחרי, סוגרת מעגל עם אורנה דץ.
אני דיברתי על אהבה ואת דיברת איתי על רפואה.
שתינו צדקנו, רק עוד לא ידענו עד כמה הם משתלבים זה בזה.
Comments