top of page

אמונות – לא מה שחשבתם!!

  • תרי וינברג
  • 8 בספט׳ 2016
  • זמן קריאה 5 דקות


אז מהי אמונה? אנו נוטים לחשוב כי האמונה, במובנה הרחב, היא שם למצב פסיכולוגי אמוציונלי בו אדם מתייחס למחשבה מסויימת כמשהו "נכון" וודאי. עם הזמן האדם צובר "הוכחות" לאמונה זו, וככל שהיא מתבססת והולכת – היא מתגבשת בתוך מוחו כ"עובדה". ועובדה הלא היא לכאורה כבר דבר רציונלי ולא אמוציונלי.... אין שום קשר והוכחה לכמות האמונות שהפכו ברבות השנים ל"עובדות רציונליות" בין גברים לנשים. להפך הוא הנכון – גברים נוטים להיות יותר נוקשים באופן בו הם מייחסים לאמונות שלהם, ויותר קשה להם לשנות גישה או אמונה, ואילו נשים נוטות להיות גמישות יותר ולשנות אמונות מגבילות במהירות רבה יותר.



בזמן טיפול, אני פוגשת את "האמונות" הללו ללא הרף, חלקן כבר הוזכר בדוגמאות לעיל. מפתיע ככל שישמע, אך רובנו כלל לא מכירים את אמונות היסוד שמנהיגות ומנהלות את חיינו, ולעיתים גורמות לבית שלנו להפוך לשדה קרב, מבלי שכלל בדקנו את אמונותינו כלפי עצמנו, כלפי בן הזוג שלנו וכלפי זוגיות בכלל. וכשלא עשינו כל זאת – התקשורת הופכת לבלתי אפשרית לחלוטין, מפני שבמקום להקשיב הקשבה עמוקה ואיכותית ל"אמונות" הבסיס שמפעילות את בן הזוג, אנו קופצים כנשוכי נחש לאמירה שלו ומגייסים את מיטב הפרקליטים שבתוכנו להגן על הצדק האישי, החברתי והעולמי: "אני מנסה להפריד אותך מאמא שלך?! תראה איך אני מארחת אותה בשבתות, ואיזה מתנות אני קונה לה! ואיך אני משתדלת לרצות אותה כשהיא מגיעה לכאן?!" וההמשך הברור הוא "אתה בכלל לא מעריך אותי, ולא רואה אותי, ולא שם לב לכל מה שאני עושה עמך". ב-ו-ם ט-ר-א-ח. השיחה התפוצצה כמו קסאם שחדר הביתה והרס כל חלקה טובה.

בוא נשמור זאת בסוד בינינו, ובואו איתי שנייה תציצו לתוך הקליניקה שלי; הגבר הוא בן למשפחה שעברה גירושים קשים מאד, ונשאר קרוב מאד לאמו. לאחר הגירושין אחיו נהרג באחת מתאונות האימונים הקשות והטראומטיות שידע צה"ל. כלומר, מבחינתו המשפחה כבר עברה שתי תאונות חזיתיות עם אסטרואידים מהחלל שכמעט והרסו אותה, ומטרתו היא למנוע מהאסטרואיד השלישי לפגוע במשפחתו. האשה באה ממשפחה שבא האם היתה כנועה וצייתנית, ואביה התעלם במופגן מנוכחותה, מעולם לא החמיא לה ולא "קיבל" אותה כפי שהיא, היה מלא טענות וביקורת על כל מה שעשתה, לא איפשר לה את המרחב שלה והיה חודרני ותובעני כלפיה, ולמעשה מעולם היא לא חוותה חוויה של "בית" ומשפחה, קבלה ואהבה ללא תנאים במלוא מובן המילה ובהתאם לכך פיתחה אמונות של "חוסר צדק" ואמונות נוספות על זוגיות לא מכבדת, לא קשובה ולא קשורה, שהדרך היחידה לשרוד בה היא להתעלם זה מזה ולחיות לפי הצדק שלך.

הזוג הצעיר גר בדירה השייכת לאם, בצמידות לדירת בה מתגוררת האם/החמות (שתי דירות בקומה... רק דמיינו לעצמכן את הסיטואציה ואני יכולה לחוש את הצמרמורת שעוברת עכשיו בגב של חלקכן....). הכל היה עוד איכשהו בסדר עד שנולדה הבת הבכורה, אולם אז החלה מעורבות יתר של החמות, עם תובענות הולכת וגוברת לקבל את הנכדה לביתה לבד בלי האם ליותר ויותר שעות, וביקורים ללא תיאום בדירת הזוג הצעיר כאילו אין שום הפרדה או קיר בין הדירות. האשה הצעירה, שבתחילה עוד ניסתה ברכות לרמוז לחמות שתתאם את הביקורים, ושלא בכל עת נוח לה שהסבתא לוקחת אליה את הנכדה, הלכה במשך החודשים ואיבדה את סבלנותה מול האם, ואמונות היסוד שלה של "אין צדק בעולם", "משפחתיות זה דבר קשה", "הגבר שאמור להגן עלי עסוק כעת בעצמו" הלכו והתפתחו והפכו מבחינתה לעובדות מוצקות. הרציונליות במיטבה.

במקרה של הזוג היקר שלי, שב"ה חיים היום באושר ועושר, לקחה האשה את הצעד הראשון להיות "המבוגר האחראי" בקשר, ושינתה את כל גישתה בתקשורת עם בן זוגה. כמעט בכל משפט היא דאגה להזכיר לו כי היא תהיה איתו כתף אל כתף בשמירה על לכידות המשפחה, ותעזור לו שאמו לא תפגע שוב והיא לא שם בשביל להיות האסטרואיד השלישי ממנו כה פחד (גברים רציונלים? אה?....) . היא גם הזכירה לו שוב ושוב כי כל החלטה מהותית שתתקבל בבית או לגבי חינוך הילדים יהיה לו בה 50% ולא יהיה מצב שהיא תחליט לבד או תכפה עליו החלטה שהוא אינו מקבל. וראו, הפלא ופלא, האמונות החלו להשתנות בזו אחר זו... וכשהגבר הרציונלי שלנו החל לפרק את האמונות המגבילות שלו, הוא יכל לאפשר לאשתו לחוש יותר ויותר רצויה, יותר ויותר מוגנת, יותר ויותר במקום הראשון והחשוב בחייו.. היא נרגעה והוא נרגע. השיחות ביניהם הפכו עמוקות יותר, קשובות יותר למהות ולא דווקא למלל שנפלט באותו רגע מהפה והתגובות הפכו פחות ופחות אימפולסיביות ויותר ענייניות וקשובות לפחדים, לרגישויות ולאמונות היסוד המגבילות שכל אחד מהם פיתח.

 
 
 

Comments

bottom of page