כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?

כשאת אומרת לא – הוא שומע דחייה. את מרגישה עייפות. הוא חושב שאת לא נמשכת אליו. את יודעת שזה לא אישי. אבל הוא נפגע. ולפעמים, גם את לא בטוחה – למה לא?

בקליניקה, בשעות שבהן השקט מאפשר לחשוף אמת מורכבת, עולה שוב ושוב שאלה אחת, שלא תמיד נאמרת במילים: האם באמת יש פער בחשק המיני שבינינו - או שאנחנו פשוט מדברים בשפות שונות או יש כאן משהו שאנו מפספסים?  או שאולי, עם כל הפרדוקס שבדבר, גם במאה ה-21 מיניות היא עדיין נושא טעון ורגיש שאיננו יודעים תמיד איך לדבר אותו בתוך קשר?

החברה מלמדת אותנו לחשוב שגברים תמיד רוצים, ונשים לפעמים נענות.  אבל מתחת לפני השטח, יש גוף, ויש נפש, ויש את שלו ויש את שלה, ויש ביניהם ריקוד עדין שדורש הקשבה. לא רק למגע, אלא להקשר שבו הוא מתרחש.

חשק הוא לא עוררות

לפני שנמשיך, חשוב לעצור רגע ולעשות הבחנה פשוטה אך קריטית בין חשק מיני לעוררות מינית.

החשק הוא הדחף או הרצון: לעיתים מנטלי, רגשי, דמיוני. העוררות היא התגובה הגופנית - דופק מואץ, רטיבות, זקפה, חום. לא תמיד הם מופיעים יחד.

כדי להמחיש זאת, דמיינו שאתם חושבים על מאכל אהוב – כזה שלא אכלתם מזמן, שמוגש בצורה מגרה, שמעורר בכם זיכרון טוב.  זו החוויה של החשק.  ורק כשאתם מתחילים להריח, לדמיין, להתקרב - בלוטות הרוק נכנסות לפעולה.  זו כבר העוררות.

כך גם במיניות. החשק לא בהכרח מתחיל בגוף, לעיתים הוא נולד ממילה טובה, מבט אוהב, תחושת שייכות. ואז הגוף מצטרף. ולפעמים - פשוט צריך לתת לו זמן.

מה משפיע על החשק?

החשק המיני רגיש להקשרים - רגשיים, גופניים, זוגיים, תרבותיים. הוא לא "יש או אין" – אלא משתנה, תנודתי ומגיב למנעד גורמים:

גורמים רגשיים:

• חרדה, דיכאון, עייפות, סטרס

• תחושת ערך עצמי ירודה, בושה בגוף, טראומה

• דפוסי התקשרות שמובילים להימנעות או תלות

גורמים זוגיים:

• קונפליקטים, חוסר שיח רגשי, שתיקה סביב מין

• חוסר בתקשורת אינטימית

• חשש שכל מגע יוביל בהכרח למין מלא

גורמים פיזיולוגיים:

• שינויים הורמונליים, תרופות, לידה, גיל מעבר

• כאבים, עייפות, שינה לא מספקת

גורמים תרבותיים:

• מסרים פנימיים כמו "אשה לא אמורה ליזום", "לדבר על מין זה מביך ומביש"

• חינוך מיני לקוי או נעדר לחלוטין

• מיתוסים ואמונות שמבלי לבדוק לעיתים אנו חיים לאורם

אינטימיות רגשית מול פיזית – ריקוד הפוך

פעמים רבות נשים מתארות שהן זקוקות קודם כל לאינטימיות רגשית: שיחה פתוחה, הקשבה עמוקה, התייחסות, תחושת נראות - ורק אחר כך מתעורר החשק למגע. מאידך, גברים רבים מתארים צורך קודם בקרבה פיזית כדי להרגיש פתוחים רגשית.

שני הכיוונים תקפים. הבעיה נוצרת כשהם לא מדוברים, וכל צד מפרש את התגובה של האחר כדחייה, לחץ, כישלון ולעיתים שם נולד מאבק לא תמיד מודע של מי יספק את צרכיו של האחר קודם, וזה לכשעצמו בוודאי מרחיק הן את הקרבה הרגשית והן את זו הפיזית.

כשהגוף מדבר את מה שהלב עוד לא מעז לומר

המיניות לעיתים משקפת פצע לא מדובר. הגוף "אומר לא" כשבלב יש עלבון, בדידות, תשישות, געגוע.

וכאן יש מקום חשוב להבחין בין התאהבות לאהבה:

• התאהבות: קורית בתחילת הקשר ומערבת סערה הורמונלית, דופמין, פרפרים, תשוקה עיוורת

• אהבה: מגיעה בהמשך הקשר ודורשת יתר תשומת לב, הכרה בשונות וניהול מתחים וקונפליקטים, בחירה מתמדת, אמפטיה, רוך, תמיכה, שיח שאינו רק טכני ועוד.

בשלב ההתאהבות, הכימיקלים מציפים: דופמין, אוקסיטוצין, פנילאתילאמין - שמייצרים דריכות, משיכה והתמקדות. אבל עם השנים, מה שהדליק באופן ספונטני נחלש, והחשק מבקש הקשבה אחרת. וזה לא שהוא נכבה או נעלם, הוא שם, מחכה לרגע שנמצא את הדרך אליו, נקשיב לגופנו, מה מעורר אותו ומה מכבה, ולעיתים גם נלמד את בן זוגנו את מה שנראה לנו "שהוא אמור כבר לדעת לבד" (טעות! טעות! טעות!). נמצא את הדרך לרצות שוב, לא כי "צריך" אלא כי אנו רוצות/ים בכך כמקור לעונג ולחיבור עמוק.

כשהסקס טוב – המוח חוגג

במיניות קרובה, בטוחה ונעימה משתחררים חומרים שמחברים אותנו לא רק לבן או בת הזוג, אלא גם לעצמנו:

• דופמין – עונג, מוטיבציה, תגמול (רצון לחזור על החוויה)

• אוקסיטוצין – מגביר תחושת קרבה, רוגע, אמון וחיבור רגשי

• אנדורפינים – אופוריה, הקלה, חיבור רגשי

• סרוטונין  -  רווחה נפשית, יציבות

• ועוד

כשהחוויה מינית היא טובה, המוח רוצה לחזור אליה. כשהיא כואבת, נבוכה או שותקת - הגוף לא ממהר להיפתח שוב.

מיניות היא שפה. ואנחנו שוכחים לדבר אותה

אנחנו נוטים לשכוח, או לפעמים זה לא במודעות שלנו, אך המיניות מלווה אותנו משלב העוברות (כן כן, זו לא טעות!) ועד זקנה (כולל..). ובכל גיל יש למיניות שפה אחרת. בשלבים שאנחנו נכנסים לקשר זוגי, בהתחלה - הגוף מדבר לבד. מבט, מגע, רמז קטן. תשוקה זורמת. אבל אז מגיע שלב אחר בחיים: תינוקות, לילות בלי שינה, חיכוכים שקטים, ציפיות שלא נאמרו. וכשהכול דחוס - גם החשק מצטמצם. לא כי הוא איננו, אלא כי אין לו מקום.

וכשהמיניות הופכת צפויה, מונוטונית או תפקודית בלבד, קשה להשתוקק אליה . ומה שפעם היה קרבה - הופך לעיתים למטלה. ואז בא השקט.

השתיקה שממלאת את החלל

כשלא מדברים מיניות, מתחילות להיווצר פרשנויות:

• "הוא כבר לא נמשך אליי"

• "היא לא רוצה אותי יותר"

• "אני לא בסדר"

והשתיקה לא נועדה לפגוע, אלא להגן. שלא ניעלב, שלא נפגע. אבל היא עצמה הופכת למחסום שמרחיק אותנו עוד יותר. ולעיתים היא גם מובילה בקלות למחשבות "שאולי כבר אין לי חשק כמו בנעורי", "אולי הפכתי א-מינית", "אני יכולה להסתדר מצויין בלי זה" ועוד. לעיתים זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, אך בריקוד הזוגי זה יכול להיות מקור לעוד עצב, עוד פגיעה, עוד כאב וחוזר חלילה.

דוגמה קלינית: ניר ועדן

ניר ועדן (שמות בדויים), נשואים 15 שנה. היא חושבת שהוא איבד בה עניין. הוא חושב שהיא פשוט לא רוצה יותר. אבל כשהם מתחילים לדבר, הם מגלים שזה בכלל לא על סקס. זה על מילים שלא נאמרו, על בדידות שקטה באמצע החיים, על חסכים באהבה, פרגון, הערכה ועל מגע שאינו מוביל בהכרח לסקס.

ניר אומר: "אני לא מתגעגע רק לסקס - אני מתגעגע לרגע שלפניו ואחריו. על הקרבה שחשנו לפני והרצון להתמזגות ולרגע אחרי כשהיינו מחובקים ושתוקים בחווית קרבה הכי גדולה שהתממשה".

בטיפול זוגי־מיני לומדים לרקוד אחרת

הטיפול לא מתחיל בשאלה "כמה פעמים?", אלא בשאלה:  מה בעצם קורה ביניכם כשאתם מתקרבים או מתרחקים?

המפגש הטיפולי מפגיש בין הקשר הרגשי לפיזי. הוא מזמין כל אחד לומר את הלא–נאמר: הפחד, הכמיהה, האכזבה, הצורך.

לפעמים מתחילים ממקום של שתיקה. ולפעמים מהאשמה. אבל לאט–לאט, נרקם מרחב שבו כל צד לומד לבטא את הרצון שלו – לא כהסבר, אלא כהזמנה.

כמו שני נגנים שלמדו לנגן בנפרד - וכעת לומדים לנגן דואט. בקצב שלהם. בלחן שמתאים לגוף ולזמן הזה של חייהם.

ומה קורה בטיפול?

מיניות זוגית אינה שאלה של "רוצים או לא רוצים", אלא של איך אנחנו פוגשים את עצמנו ואת האחר בתוך המרחב הזה. היא לא רק על גוף, אלא גם על גבולות, על נראות, על ביטחון, על ההרשאה לרצות או לא לרצות, להעז או להאט.

בטיפול זוגי-מיני אנו מתחילים להקשיב - לא רק למילים, אלא גם לשתיקות וגם לומדים את שפת הגוף-נפש הכה מחוברות.

אנו מעמיקים בפרשנויות שכל אחד מבני הזוג נושא: מה זה אומר כשאני יוזם? כשאני דוחה? מה מעורר בי קרבה ומה מרחיק?

אנחנו מתבוננים יחד בדפוסים שחוזרים על עצמם – לעיתים בריקוד מייאש שבו צד אחד "לוחץ" והאחר "נסוג", ולעיתים בהימנעות הדדית שמובילה לשתיקה רגשית ופיזית.

וכמובן שאם יש צורך בכלים יותר פרקטיים לטיפול בבעיות מיניות שלא קשורות לכל מה שהוזכר לעיל, כמובן שגם בכך אנו מטפלים.

זהו תהליך עדין, שמפגיש בין הקשר הרגשי לקשר הגופני. לפעמים הוא עובר דרך כאב ישן כגון בושה, דחייה, פחד או אשמה. לפעמים הוא מגלה אזורי עונג ומפגש שלא העזנו לגעת בהם קודם. זהו מרחב שמאפשר לבני הזוג לפתח שפה מינית חדשה, מדויקת יותר, מותאמת יותר, כזו שמכבדת את השוני ביניהם ומזמינה גמישות, משחק ואינטימיות מחודשת.

ולפני הכול – טיפול כזה מאפשר לאדם לחזור לגופו.

לשאול את עצמו:

עד כמה אני מרגיש/ה בנוח עם הגוף שלי?

האם גדלתי בבית שבו דיברו מיניות או ששתקו סביב זה, ומה זה עשה לי?

איך הגבתי לעצמי כשהרגשתי חשק, מגע, עונג?

האם אני יודע/ת לגעת בעצמי, לא רק באיברי המין אלא בגוף כולו - ממקום של רוך, סקרנות וקבלה?

כי לעיתים, הדרך לשיקום המיניות המשותפת – מתחילה דווקא בשיקום הקשר האישי עם עצמי.

וביחד, מתוך הקשבה ומבט עדין אך מדויק, אפשר לבנות מחדש את הריקוד הזוגי – כזה שמכיל גם את ה"לא", גם את ה"כן", וגם את כל מה שביניהם.

אם מצאתם את עצמכם מזדהים עם חלק מהנאמר במאמר זה, או מזהים פערים, שתיקות או כמיהות שלא תמיד מדוברות ביניכם – דעו שאינכם לבד.

טיפול זוגי-מיני יכול להיות מרחב בטוח ואמפתי, שבו אפשר להתחיל לדבר, להרגיש, ולבנות יחד שפה חדשה – מדויקת יותר, קשובה יותר, שלכם.

בקליניקה שלי אני מלווה זוגות ויחידים בתהליכים של חיבור רגשי ומיני, בגישה המשלבת עומק נפשי עם כלים פרקטיים, ובקצב שמתאים לכם.

הבהרה לסיום: כל הנאמר במאמר זה אינו אמת אבסולוטית. מיניות משתנה מאדם לאדם, בין זוגות שונים, ואף בתקופות שונות בחיים. הדברים כאן נכתבו כהזמנה להתבוננות, לא כהגדרה נוקשה.

מוזמנים באהבה.

טרי וינברג, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומינית

054-6630613

נספח

מיתוסים על מיניות וזוגיות – ומה באמת עומד מאחוריהם

מיתוס 1: "גברים תמיד רוצים סקס. נשים צריכות סיבה"

האמת:

זה מיתוס עיקש, אך מחקרים מראים שהחשק המיני של נשים אינו נמוך יותר, הוא פשוט פועל אחרת. אצל גברים, החשק נוטה להיות ספונטני, כמו רעב שמופיע פתאום. אצל נשים, הוא לעיתים תגובתי: מתעורר מתוך מגע, קרבה או תחושת ביטחון. כשמבינים

זאת, אפשר להפסיק להאשים ולהתחיל לבנות גשר.

מיתוס 2: "אם יש אהבה – המיניות פשוט זורמת מעצמה"

האמת:

אהבה היא קרקע טובה למיניות, אבל היא לא מספיקה. גם בזוגות מאוהבים עלולות להופיע ירידות בחשק בגלל עייפות, לחץ, פערים לא מדוברים או היסטוריה מינית לא פתורה. מיניות דורשת תחזוקה, הקשבה והסכמה להיחשף.

מיתוס 3: "אם אין לנו חשק בו-זמנית, משהו לא תקין בינינו"

האמת:

הבדלים בחשק הם לא חריגים, הם צפויים. מה שקובע הוא לא עצם הפער, אלא איך מתמודדים איתו: האם זה יוצר תסכול, שתיקה והימנעות - או שהופך להזמנה לשיח, להתקרבות ולפתרונות יצירתיים?

מיתוס 4: "מי שרוצה פחות - כנראה יש לו בעיה"

האמת:

לעיתים קרובות, האדם עם החשק ה"נמוך" פשוט לא מגיב טוב לתנאים הקיימים בקשר. ייתכן שהוא חווה עומס רגשי, דימוי גוף שלילי, תחושת חובה או מתח לא מדובר. במקום להאשים – עדיף לבדוק מה יעזור לו להרגיש בטוח ורצוי. וזה "מתכתב" גם עם מיתוס הפוך על גברים ונשים "שתמיד רוצים" והסטיגמות שנדבקות אליהם. זה לא נכון וזה לא נכון. זה בדיוק המקום לבירור יותר עמוק, פתוח וכנה בקליניקה.

מיתוס 5: "שגרה הורגת את התשוקה"

האמת:

שגרה כשלעצמה לא הורגת מיניות – כפי ששגרת שינה, אכילה או ספורט אינם הבעייה. דווקא חוסר גמישות רגשית והימנעות מדיבור פתוח הם שמכבידים. זוגות שממשיכים לסקרן זה את זו, ליצור רגעים מפתיעים ולדבר גם על המורכב, יכולים לחוות תשוקה גם אחרי שנים רבות. 

מיתוס 6: "מיניות אמיתית חייבת לכלול חדירה"

האמת:

זו תפיסה צרה של מיניות. החוויה המינית יכולה לכלול מגע, משחק, תנועה, נשימה, מבטים, עונג – גם ללא חדירה. בלא מעט מצבים (לאחר לידה, גיל מבוגר, כאבים, טראומה), מיניות ללא חדירה מאפשרת חיבור, אינטימיות וגילוי מחודש של הגוף ולא פחות מספקת ומענגת.

מיתוס 7: "אם צריך לדבר על זה – זה כבר לא טבעי"

האמת:

דווקא השיח הוא שמאפשר אינטימיות מינית עמוקה. שתיקה, לעומת זאת, משמרת בושה, חוסר הבנה ואכזבה. מיניות היא שפה - וכמו כל שפה, צריך ללמוד אותה יחד, לאט ובסבלנות. רובנו הגדול מגיעים מבתים שלא דיברו על מיניות בצורה פתוחה, וגם הנמסר בבית הספר רחוק מלהספיק, אז מאיפה נדע את כל מה שצריך על העולם הענק הזה שקוראים לו "מיניות"? יש זוגות שאוהבים גם לדבר תוך כדי, לדייק זה את זו, לשתף בפנטזיות, ויש זוגות שצריכים את הריכוז והשקט המרגיע והקשוב זה לגופו של זה.

מיתוס 8: "אוננות היא תחליף לזוגיות מינית, לא חלק ממנה"

האמת:

מיניות אישית בריאה דווקא מחזקת את המיניות הזוגית. היכרות עם הגוף, עם מקורות העונג והגבולות - תורמת לתקשורת מינית ברורה, לביטחון עצמי וליכולת להביא את עצמך למפגש הזוג ויש גם זוגות שאוהבים לאונן ביחד כחלק מהמפגש המיני. מאידך, אם האוננות היא כבר לא מידתית, והגבר או האשה מרגישים מסופקים וכבר אין להם חשק למיניות עם בני זוגם, וזה לא מתאים לבן/בת הזוג, שם צריך להתחיל להתבונן מקרוב יותר מה קורה.

מיתוס 9: "אם בן או בת הזוג לא נמשכים אלי – כנראה אני לא מספיק מושך/ת"

האמת:

משיכה מינית מושפעת לא רק ממראה אלא מתחושת קרבה, ביטחון רגשי, כבוד הדדי ותקשורת. פעמים רבות, דווקא הלחץ "להוכיח משיכה" פוגע בה. הדרך חזרה לאינטימיות לא תמיד מתחילה ממראה - אלא מהלב. פעמים רבות החיבור גוף-נפש כל כך חזקים, שדברים שקורים בקשר (או לאחד מבני הזוג בשאר הבטי חייו) יכולים להשפיע גם על המשיכה.

מיתוס 10: "אצל כולם זה כנראה עובד טוב יותר"

האמת:

אשליית "האחרים מסתדרים יותר טוב" מזינה בושה ובדידות. מיניות היא תחום עדין, אינטימי, משתנה, ומה שעובד לאחרים לא בהכרח יתאים לכם. במקום להשוות, שאלו את עצמכם: מה היינו רוצים לגלות מחדש זה על זו ואיך נוכל לשפר את המיניות שלנו?