סיפורי ילדים להורים
פרק א: כיפה אדומה ואחריות הורית
תקציר: אמא של כיפה אדומה מבקשת מביתה להגיע לצידו השני של היער על מנת להביא לסבתה משלוח של דברים טעימים. היא מזהירה את ביתה מפני הסכנות האורבות ביער, ושולחת אותה לבדה לדרכה. הזאב הרשע אורב לילדה התמימה ביער, ובסופו של דבר טורף את הסבתא וטומן מלכודת ערמומית לנכדה, הניצלת ברגע האחרון על ידי צייד אמיץ העובר במקרה בסביבה. פרשנויות מוקדמות העלו את הסברה כי למרות שהסיפור מתאר את כיפה אדומה כילדה קטנה, "הכובע האדום" מסמל את המחזור החודשי ואת כניסתה לגיל ההתבגרות ואת האזהרה של אמה מפני סכנות כצורך לגבש דפוסי התנהגות שמרניים יותר מול גברים. פרשנויות מאוחרות יותר סברו כי האזהרה של האם מפני הזאב מתריעה באופן כללי בפני הילד על הצורך להשמר מזרים. הסיפור לוקט ממקור לא ידוע במאה ה- 19 על ידי האחים גרים ועובד לגירסתו המוכרת לנו כיום.
לו היינו קוראים כיום את סיפורה של כיפה אדומה ככתבה עיתונאית המסקרת אירוע שקרה זה עתה, מה היינו חושבים על אמה של כיפה אדומה? כיצד היינו מפרשים את התנהגותה כשהיא שולחת את ביתה ביודעין לאזור סכנה? כיצד היינו משקללים את נאמנותה לאמה מול נאמנותה לביתה ומדוע היא נעלמת מייד אחרי תחילת הסיפור?
הסיפור אכן הצליח לסקרן דורות רבים של חוקרים, הורים ואנשי חינוך והעלה שאלות רבות אשר זכו במהלך הזמן לפרשנויות שונות;
אז איזה תפקיד-הורי ממלאת אמה של כיפה אדומה? מאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת את עצמי מנסה לפענח את דמותה של אמה של כיפה אדומה, המצטיירת בתחילת הסיפור כילדה-טובה-ומסורה-של-אמא הדואגת לשלוח אליה סלסלה מלאה כל טוב תוך כדי שהיא שולחת את ביתה הישר אל לב הסכנה. אני זוכרת את תחושת ההזדהות של ילדה המצפה שאמה תגן עליה, אך אמה בשאננות אופיינית לאמהות שגידלו ילדים בקיבוץ, סומכת על סביבת הבית המוכרת ועל ציידים נעלמים שיופיעו בשעת צרה ויושיעו את הילדים מבטן הזאבים. אני זוכרת את עצמי מתמלאת כל פעם תחושת אכזבה מהאם היודעת כי ה"יער" טומן בחובו סכנות, אך היא בוחרת להסתפק באזהרה בלבד ומאפשרת לביתה להתמודד עם מציאות החיים.
גילאי השנתיים וגיל ההתבגרות מחייבים אותנו ההורים לאמץ אסטרטגיות שונות על מנת להתמודד עם הצורך של הילד בעצמאות ו"היפרדות" מסויימת מההורה. אסטרטגיות אלו נעות בין דפוס חרדתי המונע מהילד כל התנסות, ועד דפוס הורי המאפשר לילד להתנסות במירב החוויות באמונה שלמה כי הילד זקוק לכך על מנת לגבש את זהותו העצמית. כאסטרטגיה הורית, אמא של כיפה אדומה מייצגת דפוס הורי הנמצא איפה שהוא במקום טוב באמצע; היא ככל הנראה רואה את תפקידה כמכוונת ומנווטת, מתריעה בפני ביתה על הסכנות השונות אך אינה מונעת ממנה את ההתמודדות עמן. הורה זה עוזר לילד לבחון מראש מה עלולות להיות ההשלכות השונות של בחירותיו ולסייע לו לבחור נכון, ואם הוא מצליח במשימתו הקשה (לא למנוע מהילד להתמודד – משמעו לאפשר לו להיות בפועל במצבי סיכון!) הילד זוכה במתנה עצומה: היכולת לפתח שיקול דעת עצמאי תוך תחושת אחריות אישית ואת המתנה הגדולה מכולן: ללמוד לבחור נכון מבין מספר אפשרויות.
למרות זאת, במבחן התוצאה אמה של כיפה אדומה נראית כאם שאננה יותר מאם המפתחת בביתה כישורי חיים; היא משלחת את ביתה אל הסכנה ללא ראייה מפוכחת של יכולות ההתמודדות של כיפה אדומה בהתאם לגילה וכוחותיה, ומשאירה ליד הגורל לשמור על ביתה.
מה מסמל היער בסיפור? היער משמש כזירת התרחשות תמימה ונאיבית הנמצאת קרוב לביתה של כיפה אדומה, ולכאורה עוד גן משחקים מוכר ובטוח. אך ביער גם אורבות סכנות רבות המאיימות על בטחונם של הילדים המשחקים בו והמחייבות השגחה של המבוגר האחראי. את מקום היער בעולם המודרני החליפו עולמות משחק שונים, אך לא פחות קוסמים ומסוכנים, כגון עולם המחשב והאינטרנט. בדיוק כמו אמה של כיפה אדומה, ההורה המודרני יודע כי "היער" האינטרנטי טומן בחובו סכנות רבות אך הוא לרוב יעדיף להזהיר את הילד באופן כללי מרחוק על פני מעורבות ובחינת התכנים בהם הילד צופה, אנשים עמם נוצר קשר דרך המחשב, אתרים שונים בהם הילד מבקר ועוד. קל לנו היום להסתכל על אמה של כיפה אדומה בהשתהות מהולה בביקורת על הבטחון הרב שבהתנהגותה, אך בפועל לא פעם גם אנו חוטאים בחטא השאננות לטובת עיסוקים יומיומיים, ומעדיפים להסתפק באזהרה או המלצה כללית מבלי לקחת בחשבון כי בכל יער יש את הקסם והשקט ומרחב ההתנסות והחוויה, אך גם את החושך והסכנה האורבת לילד בדרך.
מתפקידנו כהורים לילדים רכים ומתבגרים כאחד להשאר בתמונה, וגם אם הילד מבקש בכל מחיר את החופש והעצמאות, עלינו לוודא בכל דרך אפשרית כי "מגרש-המשחקים" בו הילד מתנסה בחוויות החיים הוא אכן מגרש בטוח והילד אינו נחשף להתמודדויות שאין בכוחו לעמוד בפניהן.
קונפליקט הנאמנות; לאמה של כיפה אדומה כמו למרבית ההורים נאמנות כפולה: מחד היא מחוייבת לילדתה ונדרשת להזהירה מפני סכנות, ומאידך היא מחוייבת לסייע לאמה הזקנה הגרה בקצה השני של היער. מסיבות לא ידועות האם אינה הולכת לבקר את אמה בעצמה, אלא שולחת את בתה דרך יער-הסכנות להביא אליה את סלסלת האוכל. הורים רבים מכירים היטב על בשרם את קונפליקט הנאמנויות וכפל הכובעים בו הם נושאים, והקושי הרב לספק את צרכיהם של אנשים שונים התלויים בנו או סומכים עלינו. שאלת כפל המחוייבות והנאמנות אינה עולה רק בהקשר של ילדים וסבים, אלא גם בין תפקידנו במקום העבודה לבין תפקידנו במשפחה, בין מחויבות לחברות לבין מחויבות לבן הזוג, בין ההורים שלה להורים שלו ועוד ועוד. שאלת הנאמנות במערכת יחסים זוגית ומשפחתית הינה קריטית ליצירת מחוייבות, המשכיות, בטחון ויציבות, והבחירה במערכת נאמנות אחת יוצרת לעיתים קונפליקטים לא פשוטים מול שאר המערכות. אם ניתן להסיק מסיפור כיפה אדומה משהו בנושא נאמנות ומחוייבות של הורים, הרי שהצורך לספק לילד בטחון נפשי וקיומי חייב לגבור על תפקידים אחרים בחיינו, גם אם מדובר בתשלום מחיר מסויים מול מחויבויות אחרות בחיינו, זאת תוך ניהול משא ומתן עם הילד מול צורכי העצמאות שלו.
מערכות יחסים זוגיות: סיפור כיפה-אדומה מציע הצצה היסטורית (אם כי רלבנטית מאד גם היום) לדימוי הסטריאוטיפי של האשה הילדותית הנאיבית והחלשה מול הגבר הערמומי והפתיין האורב לה בדרך. הסיפור אינו מציע פתרון אלא מסתפק באזהרה בלבד; השמרי, הזהרי, אל תהיי נאיבית, אל תאמיני לכל אחד, אל תפרשי את כל הקלפים, אל תסמכי. ומה יקרה אם לא? "הזאב" יאכל אותך (והוא כמעט אכל). והפתרון? סיפור כיפה אדומה אינו מוציא טוב את המין הנשי; במקום לעודד כוחות התמודדות ועוצמה נשית הוא מזכיר לנו כי למרות כל האזהרות האשה נשארת פתייה ונזקקת לדמות גברית מיתולוגית (הצייד) בכדי להצילה מפני כוחות הרשע שבעולם.
יותר מזל משכל: המבוגר האחראי האמיץ נכנס לסיפור כבדרך מקרה; הצייד עובר ליד בקתת הסבתא ובדקה ה-90 מצליח להציל את כיפה אדומה, ולאחר מכן אף לחלץ את הסבתא מבטן הזאב. מדוע בחר המספר בדמות גבר זר בכדי לסיים את הסיפור בהפי-אנד? חלקה הראשון של התשובה טמון בטעמים ספרותיים של המספר המעדיף את ז'אנר הניסים ונפלאות המצילים ברגע האחרון את גיבור הסיפור מכלייה. חלקה השני של התשובה בא להציע כי לעיתים, כאשר הורים שאננים שולחים את ילדיהם (ללא כל כוונה רעה) לגוב האריות, כדאי שיהיו בסביבה מבוגרים אחראיים נוספים שיפקחו עין ויצילו ילדים (גם אם זרים) מנפילה סופית אל התהום. הצייד, כשומר-יערות המכיר היטב את סכנות היער מסתובב לו בין השבילים הנסתרים בהם צועדת לה ילדה לבדה, ערני למתרחש סביבו, ומושיט את ידו לעזרה ברגע האמת. ממש כבימינו אנו, הסכנות נמצאות בגן המשחקים, בשבילי הבתים, בחדרי המדרגות החשוכים ובכל מקום אחר בו מסתובבים ילדים ועל כן אנו המבוגרים אמורים להיות אחראים גם לשאר ילדי הקהילה, בכל זמן ובכל מצב להזהירם מסכנות. ועל סיירות ההורים כבר דיברנו? .
כיפה אדומה כילדה מתבגרת: פרשנויות שונות לסיפור מפרשות את הכובע האדום על שמו נקראת הילדה כסימן המעבר לגיל ההתבגרות (המחזור הנשי). אם נזרום עם פרשנות זו אכן ניתן לראות כיצד כיפה אדומה, כמתבגר אופייני, מבקשת להשתחרר מ"חיבוק הדב" של אמה לטובת עצמאותה ומתייחסת לאזהרות אמה כמוזיקת רקע הכרחית לקראת יציאת הסולו שלה למרכז הבמה. כחלק ממאפייני גיל ההתבגרות גם כיפה אדומה מרגישה מוגנת מסכנות בתחושה (לא הגיונית בעליל) של "לי זה לא יקרה" ויוצאת הישר אל לב הסכנה עם רון בלב וסל ביד.
חרדות הוריות: סיפור כיפה אדומה, יותר משהוא מזהיר ילדים או מתבגרים מפני הסכנות השונות האורבות להם בדרך, מספר לנו משהו על האסטרטגיה בה אנו משתמשים על מנת לטפל בחרדות ההוריות שלנו; החרדות ההוריות הבריאות אמורות לדאוג לכך כי נגן על ילדינו ונספק להם "זירת התנסות" בטוחה לחיים, ועל כן יש להן מקום חשוב בתפקידנו כהורים; אמה של כיפה אדומה יוצרת תקשורת טובה עם ביתה ומשוחחת עמה על הסכנות השונות האורבות לה בדרך; היא מעורבת אך אינה מתערבת ומאפשרת לבתה לגדול תוך כדי התנסות בחוויות שונות, אך מהר מדי היא יוצאת מהתמונה וסומכת על בתה שתדע להסתדר לבד ביער החיים. כיצד אפשר היה לנהוג אחרת? ניתן היה למשל ללוות את כיפה אדומה מרחוק, לתאם מראש עם הצייד את מועד הביקור אצל הסבתא כך שישגיח על הילדה במכוון ולא במקרה, ואולי בכלל לחכות קצת עם העצמאות המופרזת עד שכיפה אדומה תגדל מעט יותר ותתחזק ותוכל להגן על עצמה מפני הסכנות שבדרך?
