יש רק יהודי קדוששבת בבוקר, שכונת נחלאות הציורית מתעוררת לעוד בוקר ירושלמי אביבי רך ומתלטף בקרני השמש החמימה, הגברים כבר גודשים את בתי הכנסת, ומכל עבר נשמעות התפילות והפיוטים המיוחדים לכל עדה ועדה. בדרך לתפילה בבית הכנסת עדס, מורן ואני שמות לב לשלט חדש שנתלה על אחד הבתים הקסומים בשכונה: "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש". כך, פשוט, בלי סימני קריאה, בלי אורנמנטים מושכי תשומת לב, בלי סלסולים ופיתולים, בדיוק כמו שזה נשמע. אני נעצרת להביט בשלט, וממנו אל מורן, והיא נושאת עיניה אלי בחזרה. כן... דרך ארוכה עשינו שתינו בחזרה אל ארון הספרים היהודי, אל מתיקות התורה, אל נעם השבת, אל הבית החם והמזמין של אבינו שבשמים. לא, איננו זרות, לא הלכנו לשום מקום, ולכן גם לא שבנו משם, נשמתנו לא התבלבלה ולא אבדה, היא תמיד היתה שם, נשמת יהודיה שתמיד היתה מחוברת לשורשיה, אך לא תמיד מצאה את פתחו של בית המדרש הנכון לבוא בפתחו. שתינו יודעות עד כמה צודק כותב השלט, אוי, כמה שהוא צודק; "ה' אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים ה, ב-ג).SMLXL בתיאור מעמד מתן התורה בהר סיני, בו מקבל העם את התורה הקדושה, מדגיש משה רבנו פעמיים כי לא רק עם אבותינו נכרתה הברית, אלא גם עם כל הנשמות היהודיות העתידות עוד להגיע לעולם. התורה, שלא נמצא בה אות או תו מיותרים, מביאה דגש נוסף לאותו נושא בהמשך הדברים: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם כט, יג-יד). ברגע הזה הקדוש, רגע שכל כולו מעמד מרגש אותו אנו חוגגים כל שנה מחדש בחג השבועות, הוא חג מתן תורה, אותו רגע שאנו סופרים לקראתו 49 ימים של הכנה והתרגשות, עוברים שער ועוד שער, במקום 49 שערי הטומאה אליהם בני ישראל ירדו במצרים – כאן סופרים 49 שערים של הכנה נפשית והתעלות רוחנית לקראת מעמד הקידושין שיערך בין עם ישראל והשכינה בהר סיני ביום החמישים, ברגע הזה המקודש שבו נפגש העם כולו עם אלוקיו, כמפגש בוהק בלובן טהרתו ויופיו כמפגש חתן וכלה ביום חופתם, היינו כולנו. תרגום יונתן (הכוונה ליונתן בן עוזיאל) מוסיף על פירוש רש"י ומבאר כי "כל הדורות, הן אלה שהיו בעבר והן אלה שיהיו בעתיד, כולם נמצאים עמנו כאן עתה" וכן במדרש תנחומא ובמדרש רבה, בזוהר הקדוש ובדברי הגר"א ב"אדרת אליהו" מוסיפים ומפרשים "שמלבד כל אותם בני ישראל שעמדו שם בסיני בנשמה ובגוף, גם נתקבצו ובאו לשם כל הנשמות שטרם נולדו בגוף. באופן שכל הנשמות של כלל ישראל היו נוכחים באותו מעמד נשגב של קבלת התורה בהר סיני". אם כך, הרי ברור כי "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש", שהרי בכל אחד מאיתנו פועמת נשמה יהודית שאי אז לקחה חלק במפגש עם אלוקיה. כל אחד מאיתנו, גם זה שהתרחק קמעה, וזה שבדרכים, וזה שמעבר לים או בהרים הרחוקים, יודע ברגע מסויים בחייו כי הוא חלק מעם קדוש, עם שהתקדש, עם שטיהר עצמו ועלה ממעמקי הטומאה מעלה מעלה על מנת להיות זכאי למפגש עם מלך מלכי המלכים. איזה חתונה מפוארת! איזה כלה לא רוצה בדיוק, אבל בדיוק, חתונה שכזו, עם זיקוקי די נור, ומוזיקה שמיימית של מלאכים שלא נשמע כמותה, ואביר נאצל ונפלא ונאדר בקודש שמגיע לקראתה על מנת לקדש אותה כאחת ויחידה, נבחרת ומיוחדת מכל שאר הנשים, שאין כמותה?. לא, אם כך לא יכול להיות יהודי של חול, יהודי של חולין. אם כולנו היינו שם, לא ניתן ולא אפשרי כי יהיה זה אחרת. בכל אחד מאיתנו ניתן למצוא שביב של קדושה זכר מאותו מפגש מרגש, ניצוץ ייחודי של רוך ותום השואף להתחבר מחדש גם אם בדרכו המיוחדת. יכול להיות עיתון של חול, ועיתון של שבת, יכולים להיות בגדים של חול ובגדים של שבת, אך לא יכול להיות יהודי של חול ויהודי של שבת. בכל אחד מאיתנו פתח קטן, דלת, ואולי צוהר, דרכו הנשמה שלנו מדברת עם אלוקיה, וזה נפלא וטהור, וברור וקיים, ואין איש רשאי לומר לזולתו כי שגויה היא דרכו. רק הא-ל לבדו יודע שביליו לשוחח עם בניו בדו שיח שקט או דומם, עיתים יהיה זה דיאלוג ולעיתים מונולוג, עד שמצטלבות הדרכים ונפתחת הדלת והיהודי יודע בבירור כי יהודי הוא, מחובר לדרך אבות, לתורת חיים מתוקה ומרווה, שדרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. מי האיש שיפחד ללכת בדרך זו, לשאוב מימיו ממעיין בלתי נדלה זה של חוכמה ועושר? אם ידע כי אין דרך, אלא "דרכים", ואין נתיב אלא "נתיבות", ואם ידע כי קדוש הוא לא פחות מאחיו, ולא חול או חולין הוא, ימצא במהרה את הדרך שלו להתחבר בלי פחד או מורא, בלי סטיגמות ותוויות, עטוף בטלית רוחנית הנמצאת שם כל הזמן מוכנה ומזומנה במיוחד בשבילו ללוותו במעלה 49 מדרגות של התקדשות ואצילות, וביום החמישים למסעו יתכנס תחת הר סיני עם כל שאר נשמות בני ישראל, מאז ועד עולם, לקבלת תורת העם היהודי לדורותיו. רב נפלא שליווה את משפחתי שנים רבות נהג לצטט בפנינו כי אין יהודים בלי כיפה, יש רק כאלו עם כיפה שקופה. או טו טו הגענו. מורן ואני פותחות את השער, עולות אט אט במעלות בית הכנסת. אמנם פחות מארבעים ותשע מדרגות, אך התחושה היא כי בדרך שעברנו כבר ספרנו כמה עשרות, נכנסות לעזרת הנשים, סוגרות את הדלת, מתבוננות בציורים המופלאים של שנים עשר השבטים של האמן שטארק, ממקימי בצלאל, המעטרים את בית הכנסת ומתמזגות בפיוטי תפילת שחרית של החזן, כאז כן עתה. הופיע באתר www.aish.co.il #מדרגות #חול #קודש #יהדות #שבועות #נחלאות #ירושלים #נשמה
שבת בבוקר, שכונת נחלאות הציורית מתעוררת לעוד בוקר ירושלמי אביבי רך ומתלטף בקרני השמש החמימה, הגברים כבר גודשים את בתי הכנסת, ומכל עבר נשמעות התפילות והפיוטים המיוחדים לכל עדה ועדה. בדרך לתפילה בבית הכנסת עדס, מורן ואני שמות לב לשלט חדש שנתלה על אחד הבתים הקסומים בשכונה: "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש". כך, פשוט, בלי סימני קריאה, בלי אורנמנטים מושכי תשומת לב, בלי סלסולים ופיתולים, בדיוק כמו שזה נשמע. אני נעצרת להביט בשלט, וממנו אל מורן, והיא נושאת עיניה אלי בחזרה. כן... דרך ארוכה עשינו שתינו בחזרה אל ארון הספרים היהודי, אל מתיקות התורה, אל נעם השבת, אל הבית החם והמזמין של אבינו שבשמים. לא, איננו זרות, לא הלכנו לשום מקום, ולכן גם לא שבנו משם, נשמתנו לא התבלבלה ולא אבדה, היא תמיד היתה שם, נשמת יהודיה שתמיד היתה מחוברת לשורשיה, אך לא תמיד מצאה את פתחו של בית המדרש הנכון לבוא בפתחו. שתינו יודעות עד כמה צודק כותב השלט, אוי, כמה שהוא צודק; "ה' אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים ה, ב-ג).SMLXL בתיאור מעמד מתן התורה בהר סיני, בו מקבל העם את התורה הקדושה, מדגיש משה רבנו פעמיים כי לא רק עם אבותינו נכרתה הברית, אלא גם עם כל הנשמות היהודיות העתידות עוד להגיע לעולם. התורה, שלא נמצא בה אות או תו מיותרים, מביאה דגש נוסף לאותו נושא בהמשך הדברים: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (שם כט, יג-יד). ברגע הזה הקדוש, רגע שכל כולו מעמד מרגש אותו אנו חוגגים כל שנה מחדש בחג השבועות, הוא חג מתן תורה, אותו רגע שאנו סופרים לקראתו 49 ימים של הכנה והתרגשות, עוברים שער ועוד שער, במקום 49 שערי הטומאה אליהם בני ישראל ירדו במצרים – כאן סופרים 49 שערים של הכנה נפשית והתעלות רוחנית לקראת מעמד הקידושין שיערך בין עם ישראל והשכינה בהר סיני ביום החמישים, ברגע הזה המקודש שבו נפגש העם כולו עם אלוקיו, כמפגש בוהק בלובן טהרתו ויופיו כמפגש חתן וכלה ביום חופתם, היינו כולנו. תרגום יונתן (הכוונה ליונתן בן עוזיאל) מוסיף על פירוש רש"י ומבאר כי "כל הדורות, הן אלה שהיו בעבר והן אלה שיהיו בעתיד, כולם נמצאים עמנו כאן עתה" וכן במדרש תנחומא ובמדרש רבה, בזוהר הקדוש ובדברי הגר"א ב"אדרת אליהו" מוסיפים ומפרשים "שמלבד כל אותם בני ישראל שעמדו שם בסיני בנשמה ובגוף, גם נתקבצו ובאו לשם כל הנשמות שטרם נולדו בגוף. באופן שכל הנשמות של כלל ישראל היו נוכחים באותו מעמד נשגב של קבלת התורה בהר סיני". אם כך, הרי ברור כי "אין דתי, אין חילוני, יש רק יהודי קדוש", שהרי בכל אחד מאיתנו פועמת נשמה יהודית שאי אז לקחה חלק במפגש עם אלוקיה. כל אחד מאיתנו, גם זה שהתרחק קמעה, וזה שבדרכים, וזה שמעבר לים או בהרים הרחוקים, יודע ברגע מסויים בחייו כי הוא חלק מעם קדוש, עם שהתקדש, עם שטיהר עצמו ועלה ממעמקי הטומאה מעלה מעלה על מנת להיות זכאי למפגש עם מלך מלכי המלכים. איזה חתונה מפוארת! איזה כלה לא רוצה בדיוק, אבל בדיוק, חתונה שכזו, עם זיקוקי די נור, ומוזיקה שמיימית של מלאכים שלא נשמע כמותה, ואביר נאצל ונפלא ונאדר בקודש שמגיע לקראתה על מנת לקדש אותה כאחת ויחידה, נבחרת ומיוחדת מכל שאר הנשים, שאין כמותה?. לא, אם כך לא יכול להיות יהודי של חול, יהודי של חולין. אם כולנו היינו שם, לא ניתן ולא אפשרי כי יהיה זה אחרת. בכל אחד מאיתנו ניתן למצוא שביב של קדושה זכר מאותו מפגש מרגש, ניצוץ ייחודי של רוך ותום השואף להתחבר מחדש גם אם בדרכו המיוחדת. יכול להיות עיתון של חול, ועיתון של שבת, יכולים להיות בגדים של חול ובגדים של שבת, אך לא יכול להיות יהודי של חול ויהודי של שבת. בכל אחד מאיתנו פתח קטן, דלת, ואולי צוהר, דרכו הנשמה שלנו מדברת עם אלוקיה, וזה נפלא וטהור, וברור וקיים, ואין איש רשאי לומר לזולתו כי שגויה היא דרכו. רק הא-ל לבדו יודע שביליו לשוחח עם בניו בדו שיח שקט או דומם, עיתים יהיה זה דיאלוג ולעיתים מונולוג, עד שמצטלבות הדרכים ונפתחת הדלת והיהודי יודע בבירור כי יהודי הוא, מחובר לדרך אבות, לתורת חיים מתוקה ומרווה, שדרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. מי האיש שיפחד ללכת בדרך זו, לשאוב מימיו ממעיין בלתי נדלה זה של חוכמה ועושר? אם ידע כי אין דרך, אלא "דרכים", ואין נתיב אלא "נתיבות", ואם ידע כי קדוש הוא לא פחות מאחיו, ולא חול או חולין הוא, ימצא במהרה את הדרך שלו להתחבר בלי פחד או מורא, בלי סטיגמות ותוויות, עטוף בטלית רוחנית הנמצאת שם כל הזמן מוכנה ומזומנה במיוחד בשבילו ללוותו במעלה 49 מדרגות של התקדשות ואצילות, וביום החמישים למסעו יתכנס תחת הר סיני עם כל שאר נשמות בני ישראל, מאז ועד עולם, לקבלת תורת העם היהודי לדורותיו. רב נפלא שליווה את משפחתי שנים רבות נהג לצטט בפנינו כי אין יהודים בלי כיפה, יש רק כאלו עם כיפה שקופה. או טו טו הגענו. מורן ואני פותחות את השער, עולות אט אט במעלות בית הכנסת. אמנם פחות מארבעים ותשע מדרגות, אך התחושה היא כי בדרך שעברנו כבר ספרנו כמה עשרות, נכנסות לעזרת הנשים, סוגרות את הדלת, מתבוננות בציורים המופלאים של שנים עשר השבטים של האמן שטארק, ממקימי בצלאל, המעטרים את בית הכנסת ומתמזגות בפיוטי תפילת שחרית של החזן, כאז כן עתה. הופיע באתר www.aish.co.il #מדרגות #חול #קודש #יהדות #שבועות #נחלאות #ירושלים #נשמה
