זוגיות פרק ב'
איך שפר עליה מזלה של רות שחווית השידוכים שלה בפרק ב' היתה קצרה כל כך ומוצלחת. איזה חמות נפלאה ותומכת שכיוונה, ועזרה, ושידכה והפליאה לעשות כך שנחסך ממנה מסע שלם של תלאות לקראת זוגיות פרק ב'. לו רק לכל הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות היו חמות כמו נעמי... ומה היה בה מיוחד כל כך שרות כרתה עמה ברית חד צדדית יפה ונפלאה כל כך: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי, באשר תמותי אמות ושם אקבר" (רות א טו־יז). והתפילה המדהימה הזו נשאה פרי והתגלתה כשווה ביותר, כי ממנה כבר התגלגל לו הסיפור לנישואין וללידת עובד סבו של דוד המלך.
גוועלד ושלא תדעו מצרות, אבל כן, שידוכים פרק ב' הם חלק מהמציאות הלא מאד נעימה בה נמצאים יותר ויותר גברים ונשים בימים אלו. והאמת, שתורתנו הקדושה יודעת ומכירה בכך שזוגיות לא בהכרח מחזיקה לנצח, גם לאחר התערבות של רבנים ומטפלים מנוסים ומקצועיים, ומסכת שלמה כתובה בנושא גיטין ועוד כהנא וכהנא מדובר בנושא במשנה ובגמרא.
אבל לא באתי היום ללמד כאן מה שבתורתנו הקדושה ידוע כבר מימים ימימה, או ללמוד מנעמי הנפלאה כיצד הפכה מאלמנה ואם שכולה לקואצ'רית כל כך מדהימה לכלתה ויצרה ממש יש מאין, אלא לדבר על החוויה של זוג שבמקום שכינה נמצאת אש גדולה בין חדרי ביתם ולבבם, על הכאב הנורא שבפירוק הזוגיות, ובפרט כשיש ילדים מעורבים בתמונה, על הפחדים, החששות, הקשיים שמתלווים לכל התהליך, ובפרט על החיפוש אחר הפרק הזוגי הבא, שהוא כשלעצמו מסע לא קל לתוך ארץ הלא נודע.
כאשר זוג מגיע אלי לטיפול זוגי, אני מודה ומתוודה שהפחד מדמעות המזבח נופל עלי ואני עושה הכל, כולל הכל, על מנת להחזיר את האהבה והכבוד, החברות והרעות למשכנם. חברותי צוחקות עלי ואומרות שמי שבא אלי לטיפול זוגי צריך לדעת מראש שאצלי אין גירושין (אלא אם הזוג חמק עבר בלילה ללא ידיעתי ונעמד בעקשנות על מדרגות הרבנות..).
אבל עם כל הכבוד לי ולשכמותי, ולמאמץ האדיר שנעשה על מנת ללמד בני זוג להקשיב, להכיר זה את זו, להבין, לכבד, להיות סבלניים, ליצוק תוכן וערכים לברית שכרתו ביניהם ולעמוד בהם, לרפא פצעים שכבר הצליחו לפצוע זה את זו, גם אם ללא כוונה, לא תמיד זה עובד, וכולנו יודעים שבשביל זוגיות צריך שניים, אך בשביל גירושין צריך אחד שיחליט להרים ידיים ולתבוע גט.
מחקרים מראים באופן חד משמעי כי למעלה מ-70% מהזוגות שהתגרשו מדווחים ברבות השנים כי לו היו יודעים מה מחכה להם בהמשך הדרך לא היו בוחרים להתגרש מבן זוגם הראשון, אלא לשקם ולטפל בזוגיות ובמשפחה שלהם. ומדובר כמובן גם על תהליך הסבל הנורא של הילדים, אך גם על תלאות השידוכים, ונישואים פרק ב' או ג' בו יש כבר ילדים מכל צד ואחוזי הגירושין בהם גבוהים בהרבה מאשר בפרק א.
אז מה כל כך קשה בשידוכים בפרק ב? הלא גם בפרק א' רבים מאיתנו יעידו שלא מדובר על גן עדן, ורבים כיום הרווקים והרווקות שעוברים מדייט לדייט ולא מוצאים את זיווגם, וחוזרים מיואשים ועייפים הביתה? נכון, אין ספק שגם זה קשה, ועל כך ידובר במאמר נפרד. אך בפרק ב' הכל כבר שונה. התבגרנו, איבדנו חלק מתום הנעורים שליווה את תחילת הקשר, חווינו חוויות לא תמיד נעימות שהותירו בנו צלקות רגשיות ונפשיות, ורבים מאיתנו איבדו אמון שאפשר גם אחרת, או השתבללו בקונכיית ה"אל תפגע בי", ולמרות שהם נמצאים בדייט בגופם, נפשם נמצאת הרחק הרחק משם, מבוהלת ומבולבלת. רוצה מאד קשר זוגי, להתרחק מהבדידות הקשה והמאיימת בפרט בשבתות וחגים, אך מפחדים כל כך להפגע שוב, להשקיע ולהתאכזב, לנטוש או להנטש.
ולפעמים הסיפור בדיוק הפוך. הרצון והכמיהה והבטחון שהפעם זה יהיה אחרת, יוצרים ציפייה ל"תיקון" שמעמיס על הקשר החדש, אפילו זה שנמצא רק בשלבי הפגישות הראשונות, עומס רגשי בל יתואר ומבהיל את הצד השני ומרחיקו לצד השני של האוקיינוס.
ויש את האלמנים והאלמנות. ליבי איתכם. איזה כאב גדול לאבד בן זוג ואת ההורה של ילדיכם שנותרו כעת יתומים מאם או מאב, לעיתים לאחר מחלה קשה וארוכה, או פיגוע, מלחמה או תאונה שלא נדע. בכל מקרה לא מדובר על אנשים שבחרו לסיים את פרק הנישואין שלהם, ולעיתים בדיוק להיפך, מדובר על אנשים שחוו זוגיות מדהימה ושהמילה גירושין מעולם לא עלתה על דל שפתם, ופתאום, לא רק ההלם הנורא של המוות, אלא גם הצורך להתחיל הכל מהתחלה, בלי שבאמת התכוונו ורצו בכך. וזה מבהיל. ולא תמיד הם יודעים כיצד אפשר להתחיל מחדש מבלי לחוש רגשות אשם על בן הזוג שמת והרצון לשמור על כבודו בפני הילדים והמשפחה, והם מבולבלים כל כך, כי מצד שני קיים הרצון להמשיך לחיות, לא להיות לבד, להנשא שוב ולהתגבר על האבדן הנורא. אני פוגשת לא מעט אלמנים ואלמנות שנאטמו רגשית, הם מתפקדים עם השכל והרציונל שמניע אותם הלאה, אך בעולם הדייטים והשידוכים קשה להם מאד מאד להפתח רגשית, לבטוח, לאהוב מחדש, ולהתמודד עם השקעה רגשית הנדרשת לבניית זוגיות חדשה כשהם עוד לא סגרו מעגלים ולא פתרו בינם לבין עצמם את עולם השכול האבל והאלמנות שחוו.
מעניין שפעמים רבות יעדיפו האלמנים את האלמנות ולהיפך, וימנעו מהגרושים או הגרושות בשל הסטיגמות שדבקו אלו באלו. אני שומעת לא מעט אלמנים שחוששים שמי שהתגרש מרצון לא יוכל להבין את מי שהבדידות נכפתה עליו, ואת הפחד שלא ניתן יהיה לשמר את זכרון בן הזוג שנפטר בבית בו כבר יגורו ביחד עם בן זוג חדש. ואילו הגרושים חווים חוויה הפוכה, שמי שלא חווה את יסורי הפרידה ותהליך הגירושין, לא יוכל להבין את שעברו, ו"הילת המוות" של האלמנים שכאילו הופכת את בדידותם ללגיטימית ומובנת ללא סטיגמות תעמוד להם לרועץ, כי מה לעשות, ובואו נודה על האמת, גם בקהילות פתוחות ונאורות עדיין נמצאים רבים שסבורים שגירושין זו סטיגמה שמעידה על לקות או פגם אישי או אישיותי באדם, וכן, גם עלולה לפגוע בסיכויי השידוכין של הילדים, דבר שנחסך מאלמנים ואלמנות.
ולא רק זאת. בעולם השידוכים נכנס גם עניין הילדים. אם אתם עדיין כאן איתי ועוד לא השתכנעתם שלא להתגרש ולא להכנס למקום הזה שנקרא שידוכים פרק ב', בואו תמשיכו איתי את מסע התלאות.. . איך יוצאים מהבית לדייטים בלי שהילדים ידעו? וכיצד מבשרים לילדים שיש להורה שלהם בן זוג חדש עמו הוא הולך להתחתן? לא פשוט כלל, ולעיתים צריכים הכוונה וייעוץ כיצד לעשות זאת נכון וטוב. ומעבר לכל, להיות הורה זה לא פשוט. אך להיות "הורה חורג" לילדים לא שלך לעיתים זה קשה שבעתיים. ובעולם השידוכים פרק ב' לא כל אחד רוצה גבר או אשה עם ילדים קטנים, או מעל מספר מסויים של ילדים, והפחדים והחששות מובילים לבררנות גדלה והולכת. כן, הכל לגיטימי, כי אף אחד לא ירצה לחוות את המשבר הזה פעמיים, אך כמה דייטים וכמה שברונות לב יעברו עד שימצא האחד המיוחל שגם ישא חן, וגם ערכיו ותחומי הענין שלו משותפים, ושנעים להם ביחד וגם.... הם יכולים להכיל את הילדים שלה והילדים שלו וגם אולי בע"ה את הילדים המשותפים שעוד יביאו לעולם?..
לו לכל אחד מאיתנו היתה נעמי.... ולו כל אחד מאיתנו היה יכול לבטוח בבטחון מלא כל כך כמו רות במדריך הרוחני שלו שיוביל אותו בבטחון במעבר מזוגיות אחת שנגמרה לקראת זוגיות חדשה וטובה בפרק ב' בתפילה זכה ומועילה כל כך כמו תפילתה/תחינתה של רות.
תפילתי על כולכם בעת רצון זו של חג מתן תורה, שכל רווקי ורווקות ישראל, הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות, יזכו השנה להתקדש מחדש בברית הנישואין, במזל טוב באושר ועושר, עד 120.
ואסיים בברכה הנפלאה הנמצאת בסוף מגילת רות; ַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים--עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.
