אבא, אמא, אל תתגרשו גם ממני!
הגננת של רוני, בת החמש, התחילה לשים לב שרוני, ילדה חברותית ומלאת שמחת חיים, הולכת והופכת מופנמת יותר ויותר, מסתגרת בפינת הבובות במשחקי דמיון ודוחה נסיונות של חברותיה לשעבר לשתפה במשחק.
כששרי, אמא של רוני, באה לקחתה מהגן היא סיפרה לה על דאגתה לרוני. פניה של האם התכרכמו, והיא הבטיחה להתקשר לגננת בערב ולדבר על המקרה.
הסתבר כי הוריה של רוני נמצאים בהליכי גירושין כבר מזה שנה, והאב נמצא בשלבי עזיבת הבית. לא רק זאת, אלא שהמחלוקות בין ההורים על חלוקת הרכוש, הסדרי הראייה, ורגשותיהם הקשים זה כלפי זה לא נחסכו מאזני הילדים, שהפכו שותפים מלאים לסאגת הפרידה של ההורים.
האם טוב עשתה הגננת שהעירה את תשומת ליבה של האם לגבי השינויים שחלו ברוני בשעות בהן היא נמצאת בגן? מה תפקידה של הגננת, אם בכלל במשברים משפחתים אותם חווים ילדי הגן?
גירושין, גם כאשר מדובר בזוג ללא ילדים, אינם תהליך קל ופשוט והזוג חווה משבר של אידיליה זוגית שהתנפצה ואיננה. אך כאשר מעורבים ילדים בסיפור, התמונה משתנה מהקצה אל הקצה, ובפרט שהתהליך מלווה בכעסים והאשמות ואינו מלווה על ידי מטפל, מגשר, או אפילו חבר קרוב שעוזר לבני הזוג לעבור את המשבר. בעין הסערה עוסקים בני הזוג הרבה יותר בשאלות הרכוש, או משמורת על הילדים, אולם שוכחים פעמים רבות את נשוא המאבק – הילדים עצמם. מסתבר כי דווקא בזמן בו הילדים זקוקים להוריהם יותר מתמיד, טובעים האחרונים בשאלות הפיננסיות, הטכניות והרגשיות שכרוכות בגירושין, ולא תמיד מתפנים לצרכיהם. גם אם הילדים עוד לא יודעים במדוייק מה מתחולל, הם כבר תופסים בחושיהם החדים וברגישותם להוריהם את השינוי במצב הרוח של ההורים, את המתח, את שפת הגוף, ואת הריחוק הפיזי והרגשי שחל בין ההורים.
לא רק זאת, אלא שלא תמיד מודעים ההורים לחשיבות שבשיתוף אנשי החינוך במתחולל בבית, או מתביישים בכך, או שדוחים את הדיווח עד לסוף התהליך, וכך יוצא שהילד יוצא נפסד פעמיים; מחד ההורים עסוקים במשבר האישי שהם חווים ולא מתפנים לילד, ומאידך דמויות אחרות שהיו יכולות לסייע לילד לעבור משבר זה – כלל אינן מודעות אליו.
כאשר ההורים מתגרשים, הילד עובר לרוב תהליך דומה לאבל אשר מתחיל לרוב בסוג של הכחשה והתעלמות מהמציאות המשתנה. הוא מדחיק את רגשותיו ו/או אינו מעז לבטאן. בשלב הבא (שלעיתים מגיע רק לאחר זמן רב) הילד עלול להפגין כעס כלפי אחד מהוריו או שניהם, או לחילופין על אנשים אחרים עמם הוא בא במגע. הכעס נובע בשל השינוי החד שחל בחייו , תחושת הבגידה של ההורים בו ובצרכיו, תוך כדי שהילד מצייר לעצמו תמונה אידילית של כל מה שהיה לפני הגירושין ונלקח ממנו. בשלב הבא, הילד עלול לחוות ייאוש, המגיע מהבנה כי המצב הוא בלתי הפיך ומתקשה לקבל את המציאות החדשה שנכפתה עליו. לאחר מכן, מגיע שלב ההשלמה בה הילד מתחיל להשלים ולהסתגל לשגרת החיים החדשה שלו ושל בני משפחתו. רצף השלבים ועוצמתם יכולים להשתנות, או לחזור על עצמם מספר פעמים במהלך התקופה שלאחר הגירושין.
ככל שגילו של הילד צעיר יותר, השפה הרגשית (קשה לי, עצוב לי, אני מפחד...) אינה שגורה עדיין בפיו, והוא יחשוף את קשייו בעיקר דרך קשיי שינה (קשיי הרדמות או יקיצה מסיוטים), שינוי בדפוסי האכילה, לעיתים רגרסיה להרטבה או יציאות במכנס ביום או בליל, בכי ללא סיבה לכאורה, קשיי ריכוז, קושי להפרד מההורה, תלונות על מיחושי גוף שונים ועוד.
בשלבים שונים של פרידת ההורים ילדים מגלים דפוסים שונים של התנהגות; יהיו ילדים שיגלו מהתחלה ביטויי תוקפנות המבטאים את הכעס וחוסר האונים שלהם. ילדים אחרים יקחו את תפקיד המתווך ומשכין השלום בין ההורים וינסו לפייס ביניהם. דפוס נוסף בא לידי ביטוי בבריחה: אצל ילדים בוגרים יותר בריחה חיצונית לפעילויות חברתיות שונות מחוץ לבית עם חברים, במסגרת תנועת הנוער ועוד ואצל הצעירים יותר בריחה פנימית של הילד אל מחוזות הדמיון, חלומות בהקיץ, משחקים שונים ועוד, בדיוק כפי שקרה לרוני בת החמש.
להורים עצמם תפקיד חשוב בהכנת הילד לשינוי הגדול שעומד להתחולל בחייו, אולם גם לאנשי החינוך הסובבים את הילד יכול להיות תפקיד מכריע בהקלה על פחדיו, חששותיו, והתמודדות עם מצב חוסר הודאות שחווה הילד, והחזרת תחושת הבטחון והיציבות לחייו;
1. הקשבה אמפטית: יש לעודד את הילד לספר על תחושותיו, רגשותיו, פחדיו וכיו"ב. החוויה שההורה, או דמות משמעותית אחרת, קשובה לילד, מגלה איכפתיות, מחבקת אותו ומרגיעה אותו משמעותית מאד לילד בשלבים שלפני השינוי ועל אחת כמה וכמה לכשהגירושין מתרחשים בפועל ואחד מההורים עוזב את הבית . עם ילדים צעירים אפשר לעבוד על פי שיטת דוסו עם חיות פרווה, ספרים וכל אמצעי המחשה אחר – דרכם הילד יכול להתחבר לרגשותיו ולספר עליהן, גם אם הדבר נעשה בגוף שלישי (הדג מפחד שאמא שלו תעזוב אותו..).
2. מענה לשאלות המתעוררות: ילדים רבים מפתחים חרדות ופחדים מנטישת אחד ההורים, מעבר דירה או שינויים נוספים. לא תמיד להורים יש כבר מענה קונקרטי לכל השינויים הצפויים, אולם חשוב עד כמה שאפשר לתת לילד תחושה של שיתוף והכנה לקראת הצפוי לבוא. חלק ניכר מהחרדות נובעות מחוסר הודאות ותחושת חוסר השליטה של הילד על התהליכים הדרמטיים המחוללים סביבו, ואשר נוגעים לחייו הוא. אם ההורים מתכוננים למעבר דירה, חשוב לקחת את הילד למספר טיולים לסביבתו החדשה, גני המשחקים המצויים בה וכיו"ב, ולנסות למצוא את הטוב והחיובי שבסביבה זו, ואולי אף יתרונותיה על הסביבה הקודמת, וכן לשתפו ברכישות המתוכננות לבית החדש (אפשר לקחת את הילד לבחור את המיטה החדשה שתהיה לו בבית האב/האם). מעשים אלו עשויים להיות פעוטים וחסרי משמעות להורה אך גדולים ורבי משמעות עבור הילד שחש שמתחשבים בו ובדעותיו, נותנים לו זמן להתרגל לשינוי, ומעניקים לו חוויה של שליטה מסויימת במתרחש סביבו.
3. המשגה טובה של תהליך הגירושין: מחקרים מראים שככל שהילד הוכן טוב יותר לתהליך השינוי, הוא יסתגל בעתיד מהר יותר למציאות חייו החדשה. חשוב שהילד ידע שתופעת הגירושין אינה נדירה, גם אם אינה רצויה, ויש ילדים נוספים, אולי אפילו בסביבתו הקרובה שחווים שינוי דומה בחייהם. חשוב שהילד יבין (בהתאם לגילו) את הנסיבות שהובילו את אבא ואמא להפרד זה מזו, ובהקשר זה אפשר להשתמש גם בספרות ילדים העוסקת בנושא (כגון: "אבא כחול אמא סגולה" – רוית בקיש שירן, "זה קרה פתאום בבית של תום" – דפנה חלף ועוד). כמו כן חשוב להדגיש בפני הילד את אי-הפיכות ההחלטה, כיוון שנטייתם הטבעית של הילדים תהיה "להשיב את הסדר על כנו" ולנסות לחבר מחדש בין ההורים, בין אם זה בדרך מילולית חיובית או בהערמת קשיים שיחייבו הדברות בין ההורים. חשוב להדגיש לילד שלגירושין אין קשר אליו והוא ימשיך להיות "הילד של אבא ואמא" גם אם הסדרי הראייה אליהם הורגל עד כה ישתנו. ולבסוף, חשוב להסביר לילד עד כמה שניתן כיצד יראו חייו החדשים (מתי יראה את אבא ומתי את אמא, הסדרי שינה , ביקורים אצל המשפחה המורחבת, האם יוכל לקחת את הכלב לאבא וכל שאלה אחרת שהילד עלול להיות מוטרד ממנה).
4. עקביות ויציבות בהסדרי הראייה, ובפרט השינה אצל האב: אחד מממצאי המחקרים החוזרים על עצמם פעם אחר פעם מעידים כי עקביות ויציבות הסדרי הראייה הינם מנבא טוב להסתגלות חברתית ויצירת קשרים אינטימיים בהמשך חייו של הילד. בהקשר זה חשובה מאד הלינה אצל האב, כיוון שזמן ההכנה לשינה הוא זמן של קרבה פיזית ואינטימיות בין הילד וההורה, וכן שעות היקיצה בבוקר כשאפשר עדיין פעם להכנס למיטה של אבא ופעם לזו של אמא... כשההורה אינו מקפיד על עקביות ויציבות בהסדרי הראייה הילד משייך זאת אליו (אבא לא אוהב אותי, אני לא מספיק חשובה לאמא), ובהמשך חייו עלול לפתח חוסר אמון, חרדת נטישה וקשיים נוספים במערכות יחסים אינטימיות שיצור.
5. שיתוף פעולה בין ההורים לטובת צרכי הילד: למרות הכעסים, העוינות, ורגשות שליליים נוספים שעלולים לצוץ בעת הליכי הגירושין, חשוב שההורים יזהו ויסכימו ביניהם על מספר עקרונות משותפים שישמרו על התפתחותו התקינה של ילדם. בולט בנושא זה הוא הסכמה על גבולות וערכים שיהיו משותפים עד כמה שאפשר לשני הבתים, וימנעו מאוחר יותר מניפולציות שעושים הילדים בין שני ההורים ("אבל אצל אבא אני יכול לראות טלויזיה עד 22:00".. מה שלא תמיד נכון...). דבר זה נכון להרגלי היגיינה, אכילה, שינה, הכנת שיעורי בית ועוד. אם ההורים מתקשים לקבל על עצמם הסכמות אלו, חשוב להעזר במגשר או בעל מקצוע, כיוון שהנזק של אי שיתוף הפעולה עלול לחזור אליהם בעתיד ואף להגיע לחוסר רצון של הילד להגיע לבית אחד ההורים – כי שם הוא יודע מציבים גבולות ברורים, ואצל ההורה השני הוא יכול לעשות כרצונו.
6. ניהול הקונפליקטים בין בני הזוג שלא לאזני או עיני הילדים: בן הזוג ממנו נפרדתם, ימשיך להיות ההורה של הילד שלכם עדי עד. על מנת למנוע מצבים של קונפליקט נאמנות אצל הילד, יש להמנע עד כמה שאפשר מלערב את הילד בכעסים על הצד השני, ולזכור: הילד אינו בן הזוג שלכם, החבר שלכם או היועץ הפרטי שלכם. הילד צריך להשאר הילד שלכם, ותו לא! נסו למצוא אנשי מקצוע שיעזרו לכם לטפל בענייני תשלומי מזונות, הסדרי ראייה או כל קונפליקט אחר המתעורר ביניכם, מבלי לערב את הילד בעניין זה.
7. שיתוף גורמים נוספים שיכולים לסייע לילד לעבור את המשבר בשלום: עם כל האי נעימות הכרוכה בדבר, רצוי ומומלץ לשתף מוקדם ככל האפשר את הגננת, המחנכת וכל דמות משמעותית בחיי הילד על השינוי שעוברת המשפחה. לעיתים קרובות נמצא כי לילד קל יותר להפתח ולדבר עם גורם חיצוני מאשר עם האם או האב המעורבים בקונפליקט, היות והוא חרד לאבד אחד מהם, או מאשים את עצמו בגירושין. אם גננת תדע על המשבר אותו עובר הילד מבעוד מועד, היא תוכל להערך לעבודה פרטנית עמו בנושאים הקשורים למשבר, לחבר אותו לילדים מסויימים שיהיו רגישים ועדינים עמו בזמן זה, לקרב אותו אליה ולתת לו תחושת שייכות, יציבות, ואהבה ולהוות מעין עוגן ודמות תומכת ומיטיבה בים הסערות שעובר עליו ועל משפחתו.
