היום שבו הפכתי לאח
ארי היה בן שנתיים וארבעה חודשים כשנולד אחיו הצעיר עידן. הפנטזייה ההורית שלי בזמן ההריון לקחה אותי רחוק ככל האפשר למחוזות בהם שני מלאכים קטנים מתרוצצים בביתי, משחקים, משתובבים, מתגוששים, חולקים ביחד חברים וחוויות ומעצימים את חווית המשפחתיות של כולנו. אבל זו לא הייתה רק פנטזיה – זו גם הייתה המציאות המשפחתית בה התנסיתי עם ילדי הגדולים, נור ואור אשר נולדו בהפרש של שנתיים זה מזה וחלקו מערכת יחסים אמיצה ומשתפת, להנאת כולנו..
אבל ארי תכנן לי קצת אחרת... לידתו של עידן עוררה בו מתח רב, והוא הפך לפעוט נרגן וזועף. הוא ניסה ללא הרף למנוע מעידן לינוק משדי ולהנות מתשומת ליבי ומרכות האמהות שבי. הוא תבע ללא הרף את תשומת ליבי ולרגעים אף פחדתי שאת תסכולו הוא עלול להוציא על אחיו הקטן ולפגוע בו. אם הדברים היו נתונים לבחירתו, ללא ספק ארי היה מעדיף להחזיר את הגלגל לאחור ולהשאר לעד האח הצעיר במשפחה.
שמחתנו ואושרנו כהורים עם הרחבת המשפחה והולדת התינוק החדש, עלולה לסמל עבור אחד (או כל) האחים את היום בו "התהפך העולם": היום בו הילד נפרד מחווית היותו הילד האחד, היחיד והמיוחד של אבא ואמא והפיכתו ל"אח" לתינוק חדש. טווח התגובות עשוי לנוע בין שותפות מלאה וכנה בשמחה המשפחתית ועד אי-קבלה מוחלטת והתעלמות מהרך הנולד. הפעוט המתוק שגידלנו כנסיך משתנה לפתע מול עינינו וטווח שלם של רגשות קנאה, חרדה, שנאה וכעס נגלים במצבים הכי לא צפויים ומשאירים אותנו מלאים רגשות אשם על "העוול" שעוללנו לו עם הרחבת המשפחה.
מדוע זה קורה? מדוע לידת אח/ות קטנ/ה הופכים לאיום כה גדול על חלק מהאחים הבכורים? ומדוע אחים אחרים מתמודדים ביתר קלות עם הולדת האח החדש?
כניסתו של התינוק החדש למשפחה גורמת לתזוזה ושינוי במערך המשפחתי הדוחקים את שאר הילדים צעד אחד רחוק יותר ממרכז הבמה אל שוליה. חווית השינוי וחוסר הבטחון הנגרמת בעקבות תזוזה זו מובילה לגילוי רגשות חדשים אותם הילד לא חווה קודם: חשש מ"חוסר מקום", חרדת נטישה, כעס וקנאה עזה באח החדש הזוכה כעת למלוא תשומת הלב ואהבת ההורים, ממש כמו בסיפור קין והבל התנ"כי.
הפעוט, אשר עדיין לא התנסה בעוצמות רגש אלו, חסר מעצם גילו את היכולת לווסת ולנהל את רגשותיו, וכאשר אלו מציפים אותו הוא נותן להם ביטוי ממשי בדמות "כיסוח" קטן של התינוק, הצקות, מכות קלות, לקיחת צעצועים והחבאתם ועוד ועוד. לא רק זאת; ילדי הגיל הרך מעניקים פרשנות סובייקטיבית מיידית לכל שינוי קל בחייהם: אמא לא אוהבת אותי יותר, לאבא לא איכפת, סבתא לא מתייחסת אלי.. פרשנות זו מעצימה כל אירוע וחוויה קטנה ככל שתהיה, והופכת את מגרש המשחקים הביתי לזירת התגוששות של האשמות והתגוננויות.
חוויה מרכזית נוספת אותה חווה האח, היא של "אחאות בעל כורחי". באמת ובתמים ועם יד על הלב, מעולם לא חשבנו להתייעץ עם ארי האם ללדת תינוק נוסף ולהפוך אותו מנסיך הבית לילד הסנדביץ של המשפחה... תחושת חוסר האונים של הילד הנגרמת מחוסר יכולתו לשלוט בנסיבות, עלולה להוביל אותו להתנהגויות תוקפניות ועצבניות ולנטוע בו זרעים ראשונים של דפוס האשמה בלתי פוסקת של אחרים בגורלו ובמצבו (מיקוד שליטה חיצוני) .
מדוע אם כן, ילדים שונים מגיבים באופן שונה לחווית האחאות? ההבדל נובע מהטמפרמנט המולד של הילד, דפוסי ההתקשרות שלו, מיקומו בסדר ההולדה וגילו הביולוגי. ילד שנולד עם טמפרמנט סוער יותר, יהיה מטבעו רגיש יותר ויגיב ביתר עוצמה לכל שינוי בחייו. אלו ילדים המתקשים "לנהל" את רגשותיהם וכפי שהם עשויים לגלות חום אנושי יוצא דופן, להצחיק ולמשוך את כל תשומת הלב של סביבתם – הם עלולים ברגע להפוך פגועים ונעלבים ולחוש שלאיש לא איכפת מהם. בנוסף, ילדים שחוו התקשרות בטוחה עם האם והם חשים בטחון בהגנתה ונוכחותה (גם כשהיא לא נמצאת!) – יחוו קל יותר כניסתו של ילד חדש למשפחה לעומת ילדים שחוו התקשרות לא בטוחה, והחוויה הסובייקטיבית שלהם מול האם היא של חוסר בטחון ביכולתה לתמוך ולהיות שם בשבילם בשעת הצורך. ואחרון חביב – גם גילו של הילד עשוי להשפיע על יכולת ההכלה שלו לכניסת ילד חדש למשפחה; התפתחותו הקוגניטיבית של ילד מעל גיל 3 מסייעת לו להבין מסרים מילוליים מרגיעים (מעבר למסרים לא מילוליים המועברים בין אם-ילד) ולהנות מתשומת הלב של הוריו גם בדרכים אחרות מאלו שהורגל אליהם עד כה. מאידך, ילד בוגר שנהנה (באופן יחסי) משנים רבות של "נסיכות", עלול גם הוא לגלות תסמינים של רגשות קיפוח בהיוולד האח החדש לעומת זאטוט שעשוי לקבל את עובדת הפיכתו לאח באופן הטבעי ביותר (ואפילו לא לזכור את התקופה בה היה בן יחיד / האח הצעיר).
האם יש הבדל בין מערכות יחסים של אחים-בנים, אחיות-בנות או אחאות של מינים מעורבים? אין סוף מחקרים אקדמים וספרים ניסו למצוא את השיטתיות בדפוסי הקשר, אך שנות נסיוני הרבות כפסיכותרפיסטית העובדת עם הורים ומשפחות הראו לי כבר את כל המגוון! החל ממערכות יחסים מצויינות בין אחיות בהפרשי גילאים קטנים בצד אחד של הסקאלה ועד מערכות יחסים הרסניות בין אח לאחות בהפרשי גילאים גדולים! ככל הנראה התשובה אינה טמונה במין הילדים אלא בשילוב הנכון שבין אישיות הילד לבין הדפוסים ההוריים בתוך המשפחה.
האם ניתן להכין ילד צעיר למהפך שעומד להתחולל בחייו לאחר לידת התינוק והפיכתו לאח? הדבר דומה ל"הריון" מנטלי אשר עשוי להיות הדבר הנפלא ביותר שיכין את ההורים-שבדרך לכל ההשלכות הרגשיות של הלידה הצפויה, אך כידוע איש מאיתנו אינו עובר הריון שכזה ולכן רובנו הגדול מופתעים מעוצמת השינוי שחל בחיינו עם הפיכתנו להורים. אנו יכולים לדבר עם הילד על החוויה של כניסת ילד חדש למשפחה, לקרוא לו סיפורים מתאימים ולהראות לו תינוקות של אחרים - אולם לעולם לא יהיה זה דומה לדבר האמיתי, ולעוצמות הרגשות שיתעוררו בו בחודשים שיחלפו לאחר הולדת התינוק.
אם כך, מהו בעצם מקומם של ההורים בתהליך הפיכתו של הילד לאח, או בשינוי שיחול במיקומו במערך המשפחתי? ההורים, ראשית בינם לבין עצמם, צריכים להפרד מהפנטזיות ההוריות ולהתכונן למגוון תרחישי מציאות, בהתאם להכרותם עם אישיותו של הילד ושאר הנסיבות המשפחתיות. עלינו לזכור כי לידת התינוק מייצרת גם "לידה" של מושגים חדשים עבור הילדים: מה זה אומר להיות אח/ות? מהם חובותי ומהם זכויותי? מה מקומי עכשיו מול אבא ואמא? מה זה אומר להפוך מהילד הצעיר במשפחה לילד הסנדביץ? כל מושג שכזה מקפל אחריו טווח רחב של משמעויות רגשיות עבור הילדים החווים זאת במציאות יומם ועלינו לכבד את התמודדותם הכנה והאמיצה עם שינויים אלו בחייהם. כהכנה לקראת הלידה וגם לאחריה ניתן ורצוי לדבר על הנושא תוך שימוש בספרים, סרטים ואפילו התבוננות בבעלי חיים המגדלים מספר צאצאים. זכרו; לילד תמיד קל יותר לדבר על החוויה הרגשית שלו ממרחק בטוח תוך שהוא מספר על מציאות שקורית לכאורה למישהו אחר! הניחו לו לדבר על מה החתלתול מרגיש בסיפור (או במציאות) כשמסביבו עוד מספר אחים ואמא צריכה להתייחס לכולם, או מה קורה לחבר הטוב מהגן כשנולד לו אח קטן. נסו לדמיין עם הילד מספר תרחישים של תגובות אפשריות של החבר מהגן או החתלתול במצבים משתנים, ומהי התגובה הטובה ביותר עבורם בכל מצב.
עם כל העייפות והקושי הגדול שבגידול תינוק, עלינו לגלות אמפטיה, סבלנות ויכולת הכלה כלפי רגשותיו וצרכיו של הילד שהפך לאח, ולהעזר בכל מערכות התמיכה העומדות לרשותנו (סבים, חברים, שכנים...) על מנת לפנות את מירב הזמן האפשרי ולאפשר לילדים הנוספים למצוא את מקומם מחדש בבטחה בתוך המערך המשפחתי. לידתו של תינוק היא גם במידה מסויימת כל פעם לידתה של המשפחה מחדש: כל תינוק משנה את האיזונים במשפחה ועלינו ההורים מוטל לא רק לדאוג לרך הנולד אלא גם להחזיר את המשפחה לאיזון – הומיאוסטזיס, כך שכל אחד ימצא את מקומו בה והחוויה המשפחתית תחזור להיות טובה, מכילה ומגוננת, למרות (ואולי בגלל?) התרחבותה.
ככל שההורים יגלו אמפטיה לרגשות הילד, מי בגלל חוויות ילדות דומות (הורה שהיה ילד בכור יזדהה יותר עם הילד הבכור במשפחה, הורה שהיה ילד סנדביץ' יזדהה יותר עם המקביל לו במשפחה החדשה...) מי בגלל ידע אקדמי ומי בגלל רגישות אישית, כך הם יוכלו לנהל דיאלוג פתוח עם הילד על רגשותיו וצרכיו, ללא חשש וללא רגשות אשם. חשוב לא פחות להחזיר לילד את תחושת השליטה בחייו, ולאפשר לו את המקומות בהם צרכיו באים לידי ביטוי ויכולת הבחירה במגוון מצבים נשארת שלו. יחד עם הצורך להכיל את רגשותיו של הילד, יגלו לא פעם הורים כי הם נדרשים במקרים אלו גם להציב גבולות על מנת שחרדותיו של הילד לא ילבשו צורה של תוקפנות ואלימות כלפי עצמו וכלפי שאר בני המשפחה, ועל מנת להקנות לו מחדש את תחושת הבטחון בתוך המעגל המשפחתי.
החוויה של "קנאת אחים" חוזרת על עצמה לא פעם במהלך החיים בווריאציות שונות; "כוכב" חדש מגיע למקום העבודה ותופס את מקומנו הרגשי אצל הבוס, גיסה צעירה שמצטרפת למשפחה, חברה חדשה שנוספת למעגל החברות הקרוב ועוד. חווית ילדות רגשית מעובדת היטב של הצטרפות אח חדש למשפחה, עשוייה להעניק לנו כלים, גם אם לא במודע, שיסייעו לנו להתמודד טוב יותר עם שינויים במערכות יחסים נוספות בהמשך חיינו.
