כשתברך השנה את חבריך בשנה טובה בס"ד השבוע האחרון לשנת תשע"ו טס במהירות הבזק, כאילו מישהו החליט שזהו, השנה הזו כבר צריכה להסתיים והוא דוחף אותה במלוא הכח קדימה בציר הזמן, דווקא בעת בה אתה רוצה עוד שנייה לעצור את הזמן, להתבונן פנימה, לבדוק מה היה, לבקש סליחה, לפגוש את המלך בשדה קרוב כל כך אליך, לשוח עימו בנחת ובשקט, לבקש על נפשך, לבחון מה היית רוצה לשנות ולבקש מאבא שייתן לך צ'אנס נוסף, ועוד פעם לבקש סליחה, כי אתה יודע שלא תמיד קיימת את ההבטחות שהבטחת באלול שעבר, ולא תמיד עצרת בלשונך, ולא תמיד היית רב-חסד כמו שרצית להיות, ולא תמיד דנת את האחר לכף זכות וכעסת גם שלא לצורך, ואתה רוצה עוד כמה דקות מהזמן הקדוש הזה להתחבר במלוא נפשך לסידור הסליחות ולסלסולי החזן, רק עוד רגע, אי אפשר כל כך מהר, צריך את שלוות הנפש בשביל כל זה, את היכולת להתמקד, להתכוונן, להיות שם לא רק עם הגוף אלא גם הנשמה אבל הזמן לא עוצר. עוד יום של אלול עבר וכל זה קורה בתוך מירוץ החיים והמחוייבויות לעבודה ולמשפחה ולבית ולאנשים שצריכים אותך בדיוק עכשיו ואין לך את האפשרות בדיוק עכשיו לנסוע הרחק הרחק אל ההרים הגבוהים או לשדה השקט בו המלך נמצא, לעצור הכל ולהיות שם איתו ועם עצמך. וכשכל זה קורה כבר מכל עבר איחולי ה"שנה טובה" מתחילים לעוט עליך מכל עבר; בפייסבוק, במיילים, בוואטס-אפ בסמסים ובעל פה, ואתה עוד לא ממש מוכן. כמו ההכנה לתפילה, המילים המיוחדות הללו שאנו אומרים לפני התפילה בהרכנת ראש ובהתכווננות לכך שהמילים שעוד מעט נגיד בלב או בפה מתוך הסידור יהיו מדוייקות, יצאו מהלב ויגיעו למרומים, כמו שיר המעלות או "אברכה" לפני ברכת המזון או "לשם ייחוד" לפני התפילה, כך גם אתה מרגיש שאי אפשר לברך "שנה טובה" ללא כוונת הלב או כשהמתברך עסוק כרגע בדברים אחרים וצמד המילים הנפלאות הללו, רק שתי מילים, אך כאלו המקפלות בתוכן עולם ומלואו יאמרו כהרף עין ויגוזו להן בתוך המלל האינסופי בו אנו חיים בכל ערוץ תקשורת אפשרי.SMLXL שנה זה זמן ארוך. אפשר בה לשנות, אפשר בה לישנות (לחזור על), אפשר לישון בה, אפשר להצטרף לזרם ההמון ולנוע בציר הזמן מבלי לחשוב יותר מדי ואפשר להפוך אותה באופן אקטיבי לשנה מיוחדת ויקרת ערך שלא תחזור כחלק ממסע הנשמה בעולם הזה בזמן הקצוב לה. על מנת להפוך אותה ל"טובה" נדרשת הכנה, התכוונות והתכווננות. חודש אלול הוא כמו החזרות האחרונות של התזמורת לפני המופע הגדול בו כל נגן עושה כמיטב יכולתו על מנת להכין את הכלי שלו שיהיה המדוייק ביותר, המתוקן ביותר, היפה ביותר ובעל הצליל הערב ביותר על מנת שבערב הגדול הוא יהיה חלק הרמוני מהתזמורת השלמה שמבצעת כעת את היצירה החד פעמית הזו שתנוגן בשנה הזו. השנה הזו לא תחזור. שנה הבאה כבר תהיה יצירה חדשה, אולי חלק מהנגנים יתחלפו, ישתנו הכלים, יתחלף האולם ואולי גם המנצח. אז מה יהפוך את היצירה הזו ל"טובה"? אני משחזרת במהירות את כל ה"שנות טובות" ששמעתי או קראתי בימים האחרונים ומנסה להבין למה התכוון המשורר. בפשט אני מבינה; – טוב זה ההפך מרע. אבל אי אפשר להגדיר ברכה רק מלהבין מה ההפך שלה. אז אני הולכת הלאה ובודקת בדרש וברמז ובסוד. כשאלוקים ברא את העולם הוא התחיל במלאכתו בדיבור: "ויאמר" , העולם נברא בדיבור. דיבור שיש בו בריאה של יש מאין. דיבור שיש בו אבחנה וגבולות, דיוק וסדר. ובסופו של יום התבונן האל הקדוש במעשה ידיו ורק כשהיה שבע רצון סיים את עבודתו במילים: "וירא אלוהים כי טוב" (בראשית א'). "הטוב" הזה עכשיו שאלוקים רואה הוא התמצית של התחלה חדשה, הוא הבסיס לחיות וקיום העולם והאדם. הוא המושלם ביותר שהיה יכול לייצר על מנת שלברואיו יהיה את כל הדרוש לחייהם. אבל לפני הקביעה "כי טוב" יש התבוננות, ראייה, מחשבה. כך שישה ימים (למעט היום השני) "רואה" האל את שברא ומחליט כי טוב, וביום השלישי אפילו פעמיים כי טוב. וביום השישי, לאחר סיום הבריאה שוב אלוקים "רואה" ומגדיל את הטוב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א' לא). חז"ל דורשים ואומרים כי בתוך הטוב הזה מסתתר גם רע; העולם נברא כתערובת של טוב ורע; (בראשית רבה ט)"הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע... הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין... הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהינום... הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות... הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת הפורענות" קשה לעכל זאת; אם כבר נברא עולם חדש, מדוע הוא לא יכל להיות רק טוב? הרב קוק זצ"ל מלמד אותנו משהו חשוב מאד על הפסוק "והנה טוב מאד" (והאם לא היינו רוצים שהשנה שלנו תהיה לא רק טובה, אלא ממש טובה מאד?). הטוב והרע, כך לדבריו, אינם תלויים רק במצב האובייקטיבי של האדם אלא גם בנקודת מבטו. ומנקודת מבטו הפרטית המצומצמת אפשר לראות רק חלק מהשלם, ולכן ניתן למצוא בה גם רע. אולם מנקודת מבט רוחנית אפשר לראות את השלם: "את כל אשר עשה". אין כאן פירוד בין טוב לרע, אלא כשמסתכלים ממעוף הציפור על חייו של אדם ממבט של רצף ואחדות גם החלקים הקשים בחיים פתאום מובנים יותר, ואף נותנים משמעות וערך לחייו של אדם. (אורות הקודש ב' תנג). השנה היהודית בנויה באופן חכם ומדוייק: ראש השנה, א' תשרי, מסיים את ששת ימי הבריאה שהחלו בכ"ה באלול והוא היום בו נברא האדם. העולם לכאורה נברא רק פעם אחת. האדם לכאורה נברא רק פעם אחת, אך רק לכאורה. בחודש הסליחות אנו מוזמנים לעשות עם עצמנו תהליך של בירור עמוק, להסתכל במכונה המופלאה הזו הנקראת "אדם", בליבה ונשמתה לאחר ש"אמרנו" את שאמרנו בתחילת השנה האחרונה ו"ראינו" את אשר ראינו בסופה ולבחון האם היה זה "טוב", ובאותה הזדמנות להסתכל גם על הרע, ולבקש מהקב"ה שנמצא כה קרוב אלינו סליחה ומחילה, ותחינה להתחיל הכל מהתחלה עם נפש זכה וטהורה; "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהילים נא). מתוקף המנהג, בזמן הזה אנו מברכים את חברינו ומשפחתנו ב"שנה טובה". אז הפעם הזאת, לקראת שנת תשע"ז, שתהיה לכולנו התעוזה לאחל קודם כל לעצמנו "לראות" את מה שבראנו מתוכנו לאחר הסליחות מנקודת מבט של "כל אשר עשה", ולאמר לעצמנו "כי טוב" ואפילו "טוב מאד", וגם ליקירנו שנתכוונן מעומק הלב בברכותינו שיזכו בשנה שהכל בה יתחיל מחדש, טהור, מזוכך, ללא חטאים ופגמים, עם "רוח נכון", עם רצון וכוונה אמיתית שיתחדשו בקרבנו בשנה זו. שתהיה לכולנו שנה טובה מאד! כ"ה אלול תשע"ו#שנהטובה #סליחות #חשבוןנפש #כוונה
בס"ד השבוע האחרון לשנת תשע"ו טס במהירות הבזק, כאילו מישהו החליט שזהו, השנה הזו כבר צריכה להסתיים והוא דוחף אותה במלוא הכח קדימה בציר הזמן, דווקא בעת בה אתה רוצה עוד שנייה לעצור את הזמן, להתבונן פנימה, לבדוק מה היה, לבקש סליחה, לפגוש את המלך בשדה קרוב כל כך אליך, לשוח עימו בנחת ובשקט, לבקש על נפשך, לבחון מה היית רוצה לשנות ולבקש מאבא שייתן לך צ'אנס נוסף, ועוד פעם לבקש סליחה, כי אתה יודע שלא תמיד קיימת את ההבטחות שהבטחת באלול שעבר, ולא תמיד עצרת בלשונך, ולא תמיד היית רב-חסד כמו שרצית להיות, ולא תמיד דנת את האחר לכף זכות וכעסת גם שלא לצורך, ואתה רוצה עוד כמה דקות מהזמן הקדוש הזה להתחבר במלוא נפשך לסידור הסליחות ולסלסולי החזן, רק עוד רגע, אי אפשר כל כך מהר, צריך את שלוות הנפש בשביל כל זה, את היכולת להתמקד, להתכוונן, להיות שם לא רק עם הגוף אלא גם הנשמה אבל הזמן לא עוצר. עוד יום של אלול עבר וכל זה קורה בתוך מירוץ החיים והמחוייבויות לעבודה ולמשפחה ולבית ולאנשים שצריכים אותך בדיוק עכשיו ואין לך את האפשרות בדיוק עכשיו לנסוע הרחק הרחק אל ההרים הגבוהים או לשדה השקט בו המלך נמצא, לעצור הכל ולהיות שם איתו ועם עצמך. וכשכל זה קורה כבר מכל עבר איחולי ה"שנה טובה" מתחילים לעוט עליך מכל עבר; בפייסבוק, במיילים, בוואטס-אפ בסמסים ובעל פה, ואתה עוד לא ממש מוכן. כמו ההכנה לתפילה, המילים המיוחדות הללו שאנו אומרים לפני התפילה בהרכנת ראש ובהתכווננות לכך שהמילים שעוד מעט נגיד בלב או בפה מתוך הסידור יהיו מדוייקות, יצאו מהלב ויגיעו למרומים, כמו שיר המעלות או "אברכה" לפני ברכת המזון או "לשם ייחוד" לפני התפילה, כך גם אתה מרגיש שאי אפשר לברך "שנה טובה" ללא כוונת הלב או כשהמתברך עסוק כרגע בדברים אחרים וצמד המילים הנפלאות הללו, רק שתי מילים, אך כאלו המקפלות בתוכן עולם ומלואו יאמרו כהרף עין ויגוזו להן בתוך המלל האינסופי בו אנו חיים בכל ערוץ תקשורת אפשרי.SMLXL שנה זה זמן ארוך. אפשר בה לשנות, אפשר בה לישנות (לחזור על), אפשר לישון בה, אפשר להצטרף לזרם ההמון ולנוע בציר הזמן מבלי לחשוב יותר מדי ואפשר להפוך אותה באופן אקטיבי לשנה מיוחדת ויקרת ערך שלא תחזור כחלק ממסע הנשמה בעולם הזה בזמן הקצוב לה. על מנת להפוך אותה ל"טובה" נדרשת הכנה, התכוונות והתכווננות. חודש אלול הוא כמו החזרות האחרונות של התזמורת לפני המופע הגדול בו כל נגן עושה כמיטב יכולתו על מנת להכין את הכלי שלו שיהיה המדוייק ביותר, המתוקן ביותר, היפה ביותר ובעל הצליל הערב ביותר על מנת שבערב הגדול הוא יהיה חלק הרמוני מהתזמורת השלמה שמבצעת כעת את היצירה החד פעמית הזו שתנוגן בשנה הזו. השנה הזו לא תחזור. שנה הבאה כבר תהיה יצירה חדשה, אולי חלק מהנגנים יתחלפו, ישתנו הכלים, יתחלף האולם ואולי גם המנצח. אז מה יהפוך את היצירה הזו ל"טובה"? אני משחזרת במהירות את כל ה"שנות טובות" ששמעתי או קראתי בימים האחרונים ומנסה להבין למה התכוון המשורר. בפשט אני מבינה; – טוב זה ההפך מרע. אבל אי אפשר להגדיר ברכה רק מלהבין מה ההפך שלה. אז אני הולכת הלאה ובודקת בדרש וברמז ובסוד. כשאלוקים ברא את העולם הוא התחיל במלאכתו בדיבור: "ויאמר" , העולם נברא בדיבור. דיבור שיש בו בריאה של יש מאין. דיבור שיש בו אבחנה וגבולות, דיוק וסדר. ובסופו של יום התבונן האל הקדוש במעשה ידיו ורק כשהיה שבע רצון סיים את עבודתו במילים: "וירא אלוהים כי טוב" (בראשית א'). "הטוב" הזה עכשיו שאלוקים רואה הוא התמצית של התחלה חדשה, הוא הבסיס לחיות וקיום העולם והאדם. הוא המושלם ביותר שהיה יכול לייצר על מנת שלברואיו יהיה את כל הדרוש לחייהם. אבל לפני הקביעה "כי טוב" יש התבוננות, ראייה, מחשבה. כך שישה ימים (למעט היום השני) "רואה" האל את שברא ומחליט כי טוב, וביום השלישי אפילו פעמיים כי טוב. וביום השישי, לאחר סיום הבריאה שוב אלוקים "רואה" ומגדיל את הטוב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א' לא). חז"ל דורשים ואומרים כי בתוך הטוב הזה מסתתר גם רע; העולם נברא כתערובת של טוב ורע; (בראשית רבה ט)"הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע... הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין... הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהינום... הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות... הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת הפורענות" קשה לעכל זאת; אם כבר נברא עולם חדש, מדוע הוא לא יכל להיות רק טוב? הרב קוק זצ"ל מלמד אותנו משהו חשוב מאד על הפסוק "והנה טוב מאד" (והאם לא היינו רוצים שהשנה שלנו תהיה לא רק טובה, אלא ממש טובה מאד?). הטוב והרע, כך לדבריו, אינם תלויים רק במצב האובייקטיבי של האדם אלא גם בנקודת מבטו. ומנקודת מבטו הפרטית המצומצמת אפשר לראות רק חלק מהשלם, ולכן ניתן למצוא בה גם רע. אולם מנקודת מבט רוחנית אפשר לראות את השלם: "את כל אשר עשה". אין כאן פירוד בין טוב לרע, אלא כשמסתכלים ממעוף הציפור על חייו של אדם ממבט של רצף ואחדות גם החלקים הקשים בחיים פתאום מובנים יותר, ואף נותנים משמעות וערך לחייו של אדם. (אורות הקודש ב' תנג). השנה היהודית בנויה באופן חכם ומדוייק: ראש השנה, א' תשרי, מסיים את ששת ימי הבריאה שהחלו בכ"ה באלול והוא היום בו נברא האדם. העולם לכאורה נברא רק פעם אחת. האדם לכאורה נברא רק פעם אחת, אך רק לכאורה. בחודש הסליחות אנו מוזמנים לעשות עם עצמנו תהליך של בירור עמוק, להסתכל במכונה המופלאה הזו הנקראת "אדם", בליבה ונשמתה לאחר ש"אמרנו" את שאמרנו בתחילת השנה האחרונה ו"ראינו" את אשר ראינו בסופה ולבחון האם היה זה "טוב", ובאותה הזדמנות להסתכל גם על הרע, ולבקש מהקב"ה שנמצא כה קרוב אלינו סליחה ומחילה, ותחינה להתחיל הכל מהתחלה עם נפש זכה וטהורה; "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהילים נא). מתוקף המנהג, בזמן הזה אנו מברכים את חברינו ומשפחתנו ב"שנה טובה". אז הפעם הזאת, לקראת שנת תשע"ז, שתהיה לכולנו התעוזה לאחל קודם כל לעצמנו "לראות" את מה שבראנו מתוכנו לאחר הסליחות מנקודת מבט של "כל אשר עשה", ולאמר לעצמנו "כי טוב" ואפילו "טוב מאד", וגם ליקירנו שנתכוונן מעומק הלב בברכותינו שיזכו בשנה שהכל בה יתחיל מחדש, טהור, מזוכך, ללא חטאים ופגמים, עם "רוח נכון", עם רצון וכוונה אמיתית שיתחדשו בקרבנו בשנה זו. שתהיה לכולנו שנה טובה מאד! כ"ה אלול תשע"ו#שנהטובה #סליחות #חשבוןנפש #כוונה
