כוחה של ברית הזוגיות
- טרי וינברג
- 21 בספט׳ 2018
- זמן קריאה 7 דקות

בס"ד
31/1/18
מבלי לשים לב, בתחום האפור שבין המודע ללא מודע, כששתי ישויות נפגשות מתחילה להיווצר במרחב הזוגי תנועה פנימית עדינה, נסתרת ומסקרנת ביניהם אשר משקפת אט אט את טיב הקשר הנרקם ומהותו. אם הייתי צריכה לבחור סמל לאותה תנועה זוגית נדמה לי כי צורת האינסוף ביוונית – - משקפת את הדינמיקה הזוגית יותר מכל; מעין גל ההולך וחוזר בין איש לרעהו. מה מאפיין דינמיקה זוגית טובה ומה ניתן לעשות כשאותה דינמיקה הפכה להרסנית על מנת להעלותה בחזרה על דרך המלך?
ברית – מושג הברית משקף את הבסיס למערכת יחסים מתמשכת ומחייבת, אך הברית מבוססת ראשית על בחירה חופשית ולא על כפייה; "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה..."(שמות, יט ה) ומעבר לכך ברית של שלום וקדושה; "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז, כו). מתוך התורה אנו למדים כי הבחירה שאנו עושים בבן/בת בריתנו, מבדילה אותו ומייחדת אותו ("סגולה") מתוך כל האחרים, ומחייבת אותנו באופן הדדי לשמירת הברית באופן מתמשך ולא חד פעמי; ברית הזוגיות הנחתמת בשטר הכתובה, ברית המילה, הזכרת הברית מדי שבת בקידוש ("כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים...") ועוד. אפילו האבחנה בין הברית החדשה לברית הישנה מזכירה לנו כי מהות המילה "ברית" היא בעצם התורה כולה. כשאנו בוחרים לשמור ולקדש את הברית הזו מדי יום – נזכור גם את כל המיוחד והייחודי בנו ובבני בריתנו וכיצד יחד יש בברית הזו כח שאין באחד לבדו. אנו זקוקים איש לרעהו, מתוך בחירה, מתוך שלום, מתוך הברית שכרתנו ובתוכה גם דברים שאולי שכחנו ברבות הימים אך אם נזכור כי מדובר בתורה שלמה נבקש כי "הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.(איכה ה, כא). ברית האהבה כוללת אם כך שלושה אלמנטים מהותיים; בחירה הדדית מתמשכת, ייחודיות הקשר ("סגולה") וכח ההתחדשות וכולם מהווים חלק מהותי באותה תנועה דינאמית נסתרת בין בני הזוג המשקפת את הקשר הנרקם ביניהם.
אמונה – אמונה באחר ובזוגיות מחייבת אותנו לעיתים להתעלות מעל עצמנו ולראות דברים "שמעבר"; היהדות, שלא כמו שאר הדתות, שומרת על אמונה מזה אלפי שנים באל נסתר, ומאתגרת את המח האנושי עד קצה גבולותיו להאמין במה שאינו רואה, אך יודע כי קיים. במה אנו מאמינים? בכך שהוא/היא רוצים בטובתנו. שיש לו כוחות ויכולות להיטיב עמנו "בחן ובחסד וברחמים" מחד ובכך שהוא " תקיף בעל היכולות ובעל הכוחות כולם" [שולחן ערוך, או"ח ה, א]. לאמונה כח עצום כיוון שהיא מוציאה דברים מהכח לפועל; כשהאחר יודע שאנו מאמינים בו ובקשר הזוגי, אנו נותנים לו עוצמה אדירה לפעול למענו ולמעננו גם אם עבר ענן שנדמה לרגע כי הפריד בינינו; "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז). דומה הדבר לגידול ילד קטן; אם לא נאמין שיש בו פוטנציאל עצום (שעדיין נסתר מעינינו), נעזבו ולא נעודדו על בסיס יומיומי לגלות פוטנציאל זה. אולם אם מרגע לידתו נדע כי בכל נשמה ונשמה שהוריד הקב"ה לעולמו יש עולם ומלואו הרי שאותו ילד ידע ש"מותר לו" להיות הוא עצמו, לפעול בעולם זה ולהגיע למיטב תכליתו וייעודו הוא יחזור אלינו ברבות הימים ב"כיבוד אב ואם" ויקבץ את משפחתנו במלוא מהותו והדרו. גם הזוגיות שלנו היא כמו אותו ילד קטן מלא פוטנציאל המחכה לאמונה של האחר לגדול ולצמוח הרבה מעבר לגלוי לעין. האמונה מגדילה את הדינמיקה הזוגית למלוא גודלה וצמיחתה. העדר האמונה מצמצמת ומכווצת אותה עד לכדי חוסר תנועה, ניוון ושיתוק.
אמון – בהקשר של דינמיקה זוגית טובה, אמון מייצג כל מה שהוא הפוך לכוחות של שליטה וכוחנות. אנו נותנים אמון שנהיה מחוייבים ראשית כל זה לזה (בכל מובן אפשרי), שנפעל כמיטב יכולתנו על מנת להיטיב עם זה עם זה, שאנו יכולים לסמוך אחד על השני, להיות אנו עצמנו בפשטות וללא צורך במסיכות ובהסתרות מבלי לפחד שהדברים ישמשו נגדנו בריב הבא, או יצאו החוצה לאנשים זרים. אמון בסיסי שיוצר רוגע ושלווה בתוך כל תא ותא בגופנו ובגוף הקשר הנבנה בינינו; " אֲשֶׁר יַחְדָּו, נַמְתִּיק סוֹד; בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהילים נה טו). כשאין אמון בסיסי מתחילים "משחקי השליטה" ההרסניים; מרוץ סמכויות, מנגנוני ביקורת ובקרה, הטחת האשמות, האדרת האחד על חשבון הקטנת האחר, קבלת החלטות יחידנית במקום שיתוף פעולה ועוד. לעיתים, כשכבר יש ילדים במשחק, העדר האמון הבסיסי עובר גם דרכם והם הופכים בעל כורחם להיות חלק מהדינמיקה הזוגית ההרסנית, וחלקם גם לומד להשתמש בה לטובתם, נגדנו. והנה חזרנו למילה "אינסוף": מובא בקבלת האר"י כי כשהקב"ה ברא את עולמו הוא נאלץ לצמצם מגודלו האינסופי על מנת לפנות מקום בעולם. "שהאין סוף שורה בכל, והוא הכל, אין בלתו ואפס זולתו". האם זו פעולה טבעית? לא! אך יש מצבים שאין ברירה. אמון מחייב אותנו לעיתים גם לפנות מקום לאחר, מבלי להשתלט, אחרת לא יהיה מקום לזהותו, אישיותו ומהותו של האחר ולזוגיות ללכת ולגדול. דינמיקה זוגית טובה מאופיינת ביכולת שלה לנוע בגמישות מירבית בתוך מרחב האינסוף המאפשרת תנאים של גדילה וצמיחה אישית המפרים בתורם את הקשר הזוגי.
אמן – בתוך הדינמיקה הזוגית אמירת "אמן" משקפת את כח הרצון לטפח ולפתח את הקשר הזוגי; היכולת שלנו להתבונן קדימה, להתפלל על העתיד לבוא ולומר אמן שכך אכן יקרה. דינמיקה זוגית שאין בה כח רצון, אינה מסוגלת להתבונן קדימה אל עבר מה אנו רוצים לבנות ולהצמיח, היא כמו גנן שאינו יוצא יום יום אל גנו להתבונן במה שצמח, לנקש את היבלית ולזבל, להשקות ולהיטיב עם כל מה שירצה שילבלב וישא פרי. ב"סעודות אמנים" שנפוצו בשנים האחרונות וזכו לקהלי משתתפים גדולים ניכר כח הרבים על כח היחיד: כשאנו אומרים אמן לבד ובשקט, בעלי כח רצון – אך בקטן, נושאי אמונה – אך בכיווץ, מאמינים שניתן לתקן – אך לא יודעים איך, ופתאום לאותה אמירת "אמן"! שלנו מצטרפים עוד אנשים, לפעמים מספיק עוד אחד, ופתאום כח הרצון הזה גדל, הוא מהדהד בחלל היקום ומרגיש כאילו גם ה' עם צבא מלאכיו שומע ואומר עמנו ועלינו "אמן בני היקרים, שאצליח לממש את כל רצונותיכם במהרה בימינו. אם אתם כל כך רוצים – גם אני רוצה!" כשבני זוג מסתכלים ביחד אל עבר העתיד, יודעים מה הם רוצים (ומתוך כך גם מה לא), יוצאים כגננים משותפים לגן העדן הפרטי שלהם ופועלים בו במשותף כשהאחד מהדהד לרעהו את משאלות לבו באמירת "אמן"! גדולה וחזקה, הסיכוי כי כח הרצון המשותף של בני הזוג להתגבר על מהמורות ואתגרים בקשר יגדל, והדינמיקה הזוגית תעצים ותחזק זה את זו, ו"ְְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשקות אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י-יד)
תפילה וברכה – ישנם דברים שעלינו להעתיק מעולם ההורות גם לעולם הזוגיות, על מנת שזו תצליח, כי זוגיות ממש כילד היא; ברכות האמהות עם כל בן שנולד המתגלמות בשמו, תפילת חנה העוצמתית בשילה להפקד (שמואל א, פרק ב, א-י), תפילת רחל "הבה-לי בנים ואם-אין מתה אנוכי" (בראשית ל, א), ברכות הבנים והבנות בערב שבת ("ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה/כשרה, רבקה, רחל ולאה...") ועוד. כמה אנו מברכים ומתפללים על הבנים שלנו, אך מתי אנו מתפללים על בני זוגנו ומברכים אותו בכזו איכפתיות ורכות מעומק נשמתנו? אנו לא מושלמים, וכשחיים תחת קורת גג אחת כל "חוסר מושלמותנו" ניכר במלוא עוזו; חלקנו מבולגנים, חלקנו מאורגנים וסטרילים יתר על המידה, חלקנו אוהבים "לקחת את הזמן" וחלק מאיתנו אוהב לשלוט על הזמן.. ומה אנו עושים במקרים אלו? האם אנו מתפללים על בני הזוג שלנו שישפר מידותיו ויצליח? האם אנו שמים את ידינו על ראשו ומברכים אותו (כפי שאנו עושים בערב שבת עם בנינו ובנותינו?), האם אנו עוטפים אותו בטליתנו כפי שאנו נוהגים לעשות בברכת כהנים? שימו לב איזה כח עצום יש למילות תפילה וברכה על הילדים שלנו מול מילות תוכחה וזעף - למה הם מגיבים יותר מהר ובחיוך? בכל אחד מאיתנו יש "ילד/ה קטן/ה" הזקוק למילות עידוד, תפילה וברכה, והקשר הזוגי שלנו יתברך מהם. הרבנית ימימה מזרחי הפנתה תשומת לבנו כי אותיות השורש "ברך" כולן מכפילות: הב' מכפילה את האותיות הבודדות, ר' מכפילה את המאות, וכ' מכפילה את העשרות. רוצה לומר כל פעם שאנו נוקטים לשון ברכה היא מהדהדת בין עולמות תחתונים ועולמות עליונים ובין איש לרעהו. כשאנו מברכים את השם המבורך עולמות עליונים נרעדים והברכה והשפע יורדים עלינו בחזרה. כשאנו מברכים את הילדים הם חשים רצון להחזיר ברכה ותודה הרבה יותר מכשאנו רודים ונוזפים בהם. כשבן/בת זוגנו מקבל מאיתנו מילת ברכה או תפילה, הוא ירצה להחזיר לנו בתודה ובאהבה, וסליל ה"שמונה השכוב" המסמל את הדינמיקה הזוגית יתעבה כפליים.
ללמוד לאהוב – דינמיקה זוגית טובה אינה יכולה להשען על ההתאהבות שבני זוג חשים בתחילת הקשר כיוון שזו מבוססת על פעילות כימית קצרת מועד של המוח ("הכימיה של האהבה", פרופ' צבי נאור). כפי שאנו מזכירים לעצמנו פעמיים מדי יום "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ" זוהי פעולת הלימוד המתמשכת כיצד "תעירו ותְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ג,ה). כפי ש"יש לאלו-ה מילין לעורר האהבה" (אור החיים, שמות יד, ט) גם אנו נדרשים ללמוד אותן מילים מיוחדות או מעשים קטנים של אהבה הפותחים את כל חדרי הלב והנפש. הקשר הזוגי יכול להשחק בקלות תחת מכבשי השגרה, עומסי העבודה, עמל גידול הילדים ועוד והדינמיקה הזוגית עלולה להפוך בקלות לכזו של שני שותפים לדירה. אך התורה מלמדת אותנו לשים לעצמנו תזכורות לאהבה, כמו קורבן התמיד; "כבשים בני-שנה תמימים שניים ליום, עולה תמיד. את-הכבש אחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים".(במדבר כח, ג-ד), כך גם מעשים ומילים של אהבה (לפחות) פעמיים ביום ילבו את אש האהבה ביניכם ולא יתנו לה להכבות. ואז נדע כי "אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ... חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ:" (מתוך קריאת שמע) ונוכל לברך: "בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַבּוֹחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". ברוך אתה אהובי, ברוכה את אהובתי, הבוחר/ת באהבתנו יום יום.
לב שומע – אם התחלנו את ביאור מושג הדינמיקה הזוגית מתוך הבנה כי היא מבוססת על ברית, והברית מייצגת בעצם תורה שלמה, הרי שפרשת יתרו בה ניתנים לעם ישראל שני לוחות הברית ועליהם עשרת הדיברות, מייצגת אולי יותר מכל את התורה כולה, בקצרה. ומי מופיע בתחילת הפרשה הכה משמעותית הזו? יתרו. בואו של יתרו קודם כל, עוד לפני שאנו מוכנים לקבל את התורה, מזכיר לנו את כח הזוגיות: הוא מחזיר למשה את ציפורה "לאחר שילוחיה" (שמות יח, ב). כהן לא יכול לשמש בבית המקדש אם אינו נשוי ומשה אינו יכול לעמוד על הר סיני במעמד מתן תורה כשציפורה אינה לצדו. הזוגיות מחזקת ומעצימה בגשמי, אך הרבה יותר מכך בכוחות הנפש שלנו, ובכח הרוח. אך עוד לפני כן, כך מספרת לנו פרשת יתרו, כי אותו כהן גדול עזב את ממלכתו ואת כל אשר לו כי הוא "שמע". דורש על כך רש"י – מה הוא שמע? על כוחו של הקב"ה בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יתרו לא רק שומע באוזניו, אלא גם בליבו, ויוצא לפעולה; הוא מחזיר את ברית הזוגיות בין ציפורה למשה, מחזק אותו בסדר השלטוני ומכין את העם לקראת קבלת התורה בחדוה. דומה הדבר לסיפור על שלמה שמלכותו גדלה מאד ואלוקים מבקש לתת לו את כל אשר יחפץ. ומה מבקש שלמה? "לב שומע" (מלכים א, ג, ג-יא). האיש אשר הגיע לכזו מדרגה בבריתו עם השם ויכול עכשיו לקבל חיי נצח, אושר ועושר או לנצח אויביו, מבקש משאלה שכנראה יש בה כח רוחני עצום; כשאנו מגיעים לתקשורת הזוגית שלנו רק עם האזניים שלנו (בקושי), אך לא עם עיניים אוהבות ו"לב שומע", לעולם לא נוכל להבין את בן זוגנו. התורה מספרת לנו כי הדיאלוג הזוגי מחייב לשמוע גם "עם הלב". זוהי הרבה יותר מפעולת שמיעה נוירונלית. בדיוק כפי שיתרו "שמע", שמע עם כל הלב, שמע דברים שמעבר לנשמע והצליח להבין מהם דברים שכל שאר האומות ששמעו על קריאת ים סוף ומעשה עמלק ולא הבינו עד הסוף. לב שומע מחייב הפעלת מיומנות מיוחדת; לדעת שמעבר לכל מילה שנאמרת יש עוד כמה שכבות מתחתיה שמחכות כרגע ללב השומע של האחר ולעיניו האוהבות על מנת לצאת לאויר העולם, שדיאלוג טוב אינו יכול להתקים מתוך לב נעול או לחילופין כששני אנשים מדברים סימולטנית, שיש דברים על האחר שאם לא נבוא עם "לב שומע" לא נבין ולא נכיר ולא נדע גם אם נחיה 50 שנה יחדיו. איזה הבדל עצום נוצר בדינמיקה הזוגית שיש בה שני "לבבות שומעים" ושני זוגות "עיניים אוהבות". כמה אפשר להתקרב ולהתחבר אם רוצים באמת ובתמים להכיר את האחר שתמיד נשמתו תהיה שונה משלנו, אך כשנבין לעומק לא פעם נגלה כי באמת ובתמים לא הגענו לזוגיות זו "במקרה", אלא הקב"ה זיווג ביננו כיוון ששנינו מאותו שורש נשמה, גם אם בגוף ובצורות אחרות אנו נדמים כה שונים, באנו לברית הזו על מנת לתקן, על מנת לצמוח, להיטיב, לגדול ולגדל.
Komentarze