יש לך כנפי רוח
בס"ד
מי מאיתנו לא חווה ימים שבהן האנרגיות יותר ירודות, הכל נראה קודר מעט יותר, שגרה שוחקת, קושי לבצע את מטלות היומיום ההולכות ונערמות ותחושות הדכדוך והייאוש מחלחלים לאט מבלי שנרצה לכל תא ותא בגוף ובנשמה? ומי מכם לא היה רוצה בזמנים אלו איזה מטה קסמים שבין רגע ישיב לו את כוחותיו וחיוניותו?
כמטפלת, גיליתי כי יש לי נטייה לחפש את התשובות למצבים אלו בשימוש בכלים שונים ומגוונים, מקצועיים ומוכחים מחקרית, אך מעולם לא הפסקתי לחפש את המענה לסבל והקושי האנושי גם במקומות אחרים.
היום, ממש כמתנה משמים לקראת השנה החדשה גיליתי את "מטה הקסמים" שלי לרגעים אלו, פשוט וזמין. בנסיעה לקליניקה הרדיו היה פתוח כרגיל על תחנת כאן מורשת, המוח שלי מחפש את התשובות מאין להביא כוחות לעוד יום עבודה עמוס רגשית, ולפתע זה מגיע. השיר שלי, כנפי רוח, מתחיל להתנגן ברקע ואני תוך שנייה נשאבת ונמסה אל תוך המילים והצלילים. זה כבר קרה לי פעמים רבות עם שיר זה, אך מעולם לא התעמקתי בכך והסתפקתי בידיעה הפשוטה שזה "פשוט שיר שאני אוהבת";
בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – ויימצאו לך מיד.
השיר נכתב על ידי אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשון של מדינת ישראל, מתוך כתבי הראי"ה (אורות הקודש א', ס"ד). הוא הולחן על ידי אביגיל עמר (עוזיאל) במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 במהלך לימודיה באולפנת סגולה בקריית מוצקין, אך רק לאחר שזכה לעיבוד של הרב אלישיב ברלין, ר"מ בישיבה ומוזיקאי, הוא התפרסם בשנת 2015 בביצועו של ביני לנדאו שהקליט אותו יחד עם מקהלת ישיבת ירושלים לצעירים לזכר שמונת התלמידים שנרצחו בפיגוע בישיבת מרכז הרב במרץ 2008.
מאז ששמעתי את השיר לראשונה היה לו כח פלאים עלי, אך נדמה לי כי רק היום הבנתי מדוע ואולי הצלחתי להתחבר מעט לכוונתו המקורית של הרב קוק; לכולנו יש כוחות ומשאבים שונים להתמודד עם אתגרים שונים בחיינו. חלקם גלויים וידועים לנו בדמות כוחות נפש, כוחות פיזיים, משאבים חומריים, עזרה מחברים ועוד, אך יש גם משאב אחד, עצום ויקר ערך אך לעיתים נסתר מעינינו, והוא המשאב הרוחני שלנו. לעיתים אנו משתמשים בו בזמן תפילה מתוך טקסט כתוב או מתוך תפילת הלב ומצליחים להתחבר בעזרתו לעולם האמונה ולחיבור ביננו לבין אבינו שבשמים, אך הרבה פעמים שם זה נגמר ונשארנו רק עם תקווה גדולה שקול שעוותנו ישמע ויתקבל ויתמלאו בקשותינו ברחמים וברצון.
אך הרב קוק מצביע כאן על משהו עמוק יותר: "הכנפים הרוחניות" שלנו, אלו שמחוברות לגבנו ולכן גם נסתרות מאיתנו, כל הזמן איתנו. רוחניות היא משאב אדיר לנפש האדם לא פחות ממשאבים אחרים, ויכולה לשמש אותנו בכל עת ובכל מצב להתעלות מעל אתגרי היום, אך זה לא הסוף. הרב קוק מדריך אותנו כי כנפי הרוח שלנו הם הכח שלנו, ואם נשתמש בהם הם יהפכו ל"כנפי נשרים אבירים". האם הייתם יכולים לחשוב על דימוי יפה יותר לכח התעופה של מלך העופות, בעודו עף אל על מעל כל הבריאה, רואה הכל בפרספקטיבה אחרת לגמרי, מרגיש חזק ועוצמתי, מודע לגמרי לכוחו ויכולותיו וללא מאמץ דואה בשמים הגדולים, קרוב כל כך לבורא עולם, מתעלה מעל כל הפעוט והטפל ומחובר למלוא כוחותיו?
כמו הרבה דברים אחרים, בכל אחד מאיתנו משאבים, כוחות, יכולות, כישורים ואינטליגנציות העומדים לרשותנו, אך לא תמיד אנחנו זוכרים שהם חלק מאיתנו ואם כך בוודאי אנו לא משתמשים בהם דווקא בזמנים בהם אנחנו כה זקוקים להם. זו האזהרה שמשמיע כאן הרב קוק: אל תתעלם, אל תתכחש, אל תפסיק להאמין בפנימיותך ובכוחך העצום לשנות דברים, להתעלות, לתקן, להתחזק, כי אם תפסיק כוחך יחלש, הייאוש ישתלט, והנפילה בוא תבוא. יש כאן יחסי גומלין פנימיים שכדאי להכירם: ככל שנכיר את השרירים החלשים שלנו ונאמן אותם, כולל השרירים הרוחניים, אלו יתפתחו ויתחזקו ויחזירו לנו כפל כפליים בזמן שנצטרך להם.
הכח הרוחני שלנו אסור שישאר רק בין כותלי בית המדרש או בית הכנסת, אלא נזכור כי הוא תמיד איתנו ובתוכנו, גם אם לא תמיד גלוי. התזכורת הזו בדמות מילותיו החכמות והעמוקות של הרב קוק שעוד ניתן לדרוש בהן עוד ועוד, יכולה להיות גם מטה הקסמים שלכם, בדיוק כפי שאני גיליתי הבוקר על עצמי: שגם ברגע הזה, בו אני כה עייפה ונדמה לי כי אין לי כבר יותר משאבים להתמודד עם כל מה שנדרש ממני הוא אשליה אחת גדולה; יש לי כנפי רוח. אם לא אתעלם מהם ולא אתכחש להם הם יכולים להעלות אותי מעלה מעלה בעוצמות של כנפי נשרים אבירים ולהחזיר אותי למלוא כוחותי, לדאות, לראות את הדברים מלמעלה בפרופורציות אחרות, להרגיש הכי קרובה שאפשר לאלוקי, להודות לו מקרוב על הכח העז הזה, הכח הרוחני המחבר אותי בו זמנית לפנימיותי וכוחותי ולמי שהביא את נשמתי לכאן ונתן לי את החיים האלו במתנה, עם בונוס של כנפי רוח.
