"ונהי בעינינו כחגבים וכך נהיה בעיניהם"

  בפסוק "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יד לג) משתקפת לא רק תחושת נחיתות, אלא דפוס פנימי של ערך עצמי נמוך. המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ לפני הכניסה אליה, לא מדווחים רק על מה שראו – אלא על איך הם חוו את עצמם מול האתגר. וכאל קורה משהו מעניין: אין כאן רק דוח יבש על מספר העמים היושבים כאן, היכן הם יושבים, מה מאפיין כל חבל בארץ ועוד נתונים שיכולים להשפיע על הכנת העם לקראת הכניסה אליה, אלא פרשנות סובייקטיבית לחלוטין שהעיקרית שבהם היא איך הם תופסים את עצמם מול אחרים.

תחושת הקטנות שבלבם עיוותה את תפיסת המציאות: הם ראו את עצמם כחסרי ערך, והשליכו זאת גם על עיני האחר. חז"ל ופרשנים שונים עמדו על כך שהאופן שבו אדם תופס את עצמו מקרין על האופן שבו הוא סבור שאחרים רואים אותו – ולעיתים אף משפיע בפועל על יחס הסביבה אליו. ברמה הפסיכולוגית, זהו ביטוי מובהק של תחושת נחיתות ודפוס פנימי של דימוי עצמי נמוך ושל מנגנון "נבואה שמגשימה את עצמה" בשל הפרשנות המאיימת המיוחסת למציאות. ואיזה מדד יש לנו במקרה הזה כי זו היתה פרשנות סובייקטיבית לחלוטין? כיוון שמול גישה זו, ניצבים כלב ויהושע – המייצגים אמונה, אומץ ובחירה לראות לא רק את גובה הענקים, אלא את עוצמת הפוטנציאל שבלב האדם.

דימוי עצמי ותפיסת הסביבה

מחקרים מראים כי אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך נוטים להאמין שגם אחרים רואים אותם באור שלילי, ולעיתים אף מפרשים מסרים ניטרליים או חיוביים כשליליים. יתרה מכך, הם נוטים להתנהג באופן שמחזק את התפיסה הזו: הימנעות, חוסר יוזמה, חוסר אסרטיביות או הסתגרות – התנהגויות שמגבירות את הסיכוי לקבל תגובות שליליות מהסביבה, ובכך "מאשרות" את החשש הראשוני.

נבואה שמגשימה את עצמה

הפסיכולוגיה מכירה היטב במנגנון "נבואה שמגשימה את עצמה" (self-fulfilling prophecy): אמונה של אדם לגבי עצמו או לגבי יחס הסביבה אליו משפיעה על התנהגותו, וזו בתורה מעוררת תגובות מהסביבה שמחזקות את האמונה המקורית. כך, אדם המאמין שאינו אהוד או מוערך יתנהג בביישנות או בחשדנות, מה שעלול להרחיק ממנו אחרים, ולחזק את תחושת הדחייה.

לדוגמה, נועה (שם בדוי), אישה צעירה, חווה דימוי עצמי נמוך מאז ילדותה. היא משוכנעת שאינה מעניינת או אהובה, ולכן כאשר היא מגיעה לאירועים חברתיים, היא נוטה לשבת בשולי החדר, להמעיט בדיבור ולהימנע מיוזמה לשיחה. לעיתים, גם כאשר פונים אליה, היא משיבה בקצרה מתוך חשש להכביד או להיראות "טיפשה". התנהלות זו גורמת לסובבים להתרשם שהיא אדישה או לא מעוניינת בחברה, והם ממעטים לפנות אליה בהמשך. כך, נועה מוצאת את עצמה מבודדת, והחוויה הזו מחזקת את אמונתה הראשונית שהיא "לא שייכת" - דפוס שממחיש כיצד דימוי עצמי נמוך משפיע לא רק על התחושות הפנימיות, אלא גם על ההתנהלות החברתית והתגובות מהסביבה.

דוגמה זו ממחישה כיצד התפיסה העצמית יוצרת מעגל של נבואה שמגשימה את עצמה: האמונה של נועה לגבי עצמה משפיעה על התנהגותה, וזו משפיעה על יחס הסביבה, שמחזק את תחושת הדחייה והבדידות.

דימוי עצמי (Self-Image)

דימוי עצמי הוא האופן שבו אדם תופס, מדמיין ומגדיר את עצמו: מהם תכונותיו, כישוריו, חולשותיו, מראהו, הישגיו וערכיו. זוהי מעין "תמונת מראה פנימית" של מי שאנחנו בעיני עצמנו - האם אני רואה את עצמי כחכם, חברותי, מוצלח, ביישן, חסר אונים, וכן הלאה. דימוי עצמי מתפתח בעיקר בילדות, דרך אינטראקציה עם הורים, מורים, חברים וחוויות חיים, אך הוא בהחלט דינמי ועשוי להשתנות לאורך החיים בהתאם לחוויות חדשות, הצלחות וכישלונות.

ערך עצמי (Self-Worth / Self-Esteem)

ערך עצמי הוא ההערכה הסובייקטיבית של האדם את שוויו, את ערכו בעיני עצמו ובעיני הסביבה. זה לא רק "איך אני רואה את עצמי", אלא "כמה אני מרגיש שאני בעל ערך, ראוי לאהבה,לכבוד ולהצלחה". ערך עצמי גבוה קשור לתחושות של סיפוק, שמחה, מסוגלות, מערכות יחסים מספקות ורווחה נפשית; ערך עצמי נמוך עלול להוביל לתחושות של נחיתות, בדידות, חרדה, דיכאון וקושי במימוש עצמי. ערך עצמי מתעצב בעיקר בילדות דרך הפידבק מהסביבה, השוואות חברתיות, והפנמת ערכים וציפיות תרבותיות.

ביטחון עצמי (Self-Confidence)

ביטחון עצמי הוא האמונה של האדם ביכולותיו, בכישוריו ובזכותו לממש את עצמו ולדרוש את מה שמגיע לו. זהו רגש המתבטא ביכולת להתמודד עם אתגרים, לקחת יוזמה, לעמוד על זכויותיו, ולהתמודד עם כישלונות מבלי להישבר. ביטחון עצמי גבוה מאפשר לאדם לפעול, להתקדם, לקחת סיכונים ולבטא את עצמו; ביטחון עצמי נמוך מוביל להימנעות, חשש מביקורת, ויתור על מטרות או קושי לעמוד מול אחרים.

כיצד המושגים נוצרים ומתפתחים?

• דימוי עצמי מתעצב בילדות דרך תגובות הסביבה, חוויות הצלחה וכישלון, והשוואות לאחרים.

• ערך עצמי מתגבש מתוך דימוי עצמי, אך גם מתוך הערכת האדם את שוויו ביחס לערכים החשובים לו ולסביבה.

• ביטחון עצמי נבנה כאשר האדם חווה הצלחות, מתמודד עם אתגרים, ומפתח אמון ביכולתו להתמודד עם מצבים חדשים.

שלושת המושגים קשורים זה בזה: דימוי עצמי חיובי תורם לערך עצמי גבוה, ושניהם מחזקים את הביטחון העצמי. עם זאת, ייתכן שיהיה לאדם דימוי עצמי חיובי בתחום מסוים (למשל, בלימודים) אך ביטחון עצמי נמוך בתחום אחר (למשל, בחברה).

כאמור, דימוי עצמי הוא "איך אני רואה את עצמי", ערך עצמי הוא "כמה אני מעריך את עצמי", וביטחון עצמי הוא "כמה אני מאמין בעצמי וביכולותיי". שלושתם מתפתחים לאורך החיים, משפיעים זה על זה, וקובעים במידה רבה את איכות החיים, מערכות היחסים והיכולת לממש את הפוטנציאל האישי.

למען הסר ספק, ערך עצמי, דימוי עצמי וביטחון עצמי אינם תכונות מולדות בלבד, אלא תוצרים של שילוב בין גורמים גנטיים, סביבתיים, תרבותיים וחווייתיים ולכן החדשות הטובות כאן הן שהם גם נתונים לשינוי על ידי עבודה פנימית או בשילוב עזרה מקצועית.

אם כך, מה משפיע על ערך עצמי, דימוי עצמי וביטחון עצמי?

1.  השפעות גנטיות וטמפרמנט מולד: מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך שלחלק מהילדים יש נטייה מולדת לרגישות גבוהה יותר לביקורת או לחרדה, מה שעלול להשפיע על התפתחות הדימוי העצמי והביטחון העצמי. עם זאת, אין "גן לערך עצמי" – אלא נטיות בסיסיות שיכולות להעצים או להקהות את השפעת הסביבה.

2.  סביבה משפחתית וחינוכית: המשפחה היא גורם מרכזי בעיצוב הדימוי העצמי. ילדים הגדלים בסביבה תומכת, מעודדת, שמאפשרת ביטוי עצמי, נוטים לפתח דימוי עצמי וערך עצמי חיוביים. לעומת זאת, ביקורתיות, חוסר קבלה, השפלה או הזנחה רגשית מגבירים סיכון לדימוי עצמי נמוך. גם חוויות של בריונות, הערות פוגעניות או השוואות בין אחים משפיעות לטווח ארוך.

3. תרבות, חברה ומדיה: התרבות והחברה בה אנו חיים מכתיבות אידיאלים של הצלחה, יופי והתנהגות. חשיפה מתמדת למדיה ולרשתות החברתיות, שמציגות סטנדרטים לא מציאותיים, מגבירה השוואה חברתית ותחושת חוסר ערך, במיוחד בקרב צעירים.

4.  חוויות חיים, הצלחות וכישלונות: הישגים אישיים, חוויות של הצלחה או כישלון, קבלת משוב חיובי או שלילי, משפיעים על הביטחון העצמי והערך העצמי. חוויות חוזרות של הצלחה מחזקות תחושת מסוגלות, בעוד כישלונות חוזרים ללא תמיכה עלולים לפגוע בביטחון העצמי.

5. תכונות אישיות והשוואה חברתית: נטיות כמו פרפקציוניזם, רגישות גבוהה, נטייה להשוואה מתמדת לאחרים או ביקורת עצמית, משפיעות על הדימוי העצמי והערך העצמי.

מה הסבירות להיוולד עם ערך עצמי נמוך?

קיימת שונות מולדת בטמפרמנט עמו נולד התינוק, אך ערך עצמי, דימוי עצמי וביטחון עצמי מתעצבים בעיקר מהסביבה והחוויות שהוא צובר במהלך חייו. ילד רגיש במיוחד עשוי להיות פגיע יותר לביקורת, אך בסביבה תומכת יוכל לפתח ערך עצמי חיובי. כלומר, אין אדם שנולד עם ערך עצמי נמוך, אך יש נטיות שמגבירות פגיעות או חוסן, והן באות לידי ביטוי בהתאם לאינטראקציה עם הסביבה.

כלומר, ערך עצמי, דימוי עצמי וביטחון עצמי נוצרים ומתפתחים מתוך אינטראקציה מתמדת בין נטיות מולדות (גנטיקה, טמפרמנט) לבין הסביבה בה גדל האדם—משפחה, חברה, תרבות, מדיה וחוויות חיים. השפעת הסביבה היא לרוב הדומיננטית, וניתן לשפר דימוי עצמי וערך עצמי גם בגיל מבוגר באמצעות טיפול, שינוי דפוסי חשיבה, ותמיכה מתמשכת.

דוגמה: שתי עמיתות לעבודה – דנה ורותם

דנה ורותם התחילו לעבוד יחד באותו מקום, בתפקיד דומה, עם ניסיון והשכלה דומים . דנה, בעלת דימוי עצמי, ערך עצמי וביטחון עצמי נמוכים, נוטה להטיל ספק ביכולותיה. כאשר היא מקבלת משימה חדשה, היא חוששת שתיכשל, מתלבטת רבות לפני כל החלטה, ולעיתים נמנעת מלהביע דעה בישיבות. היא מפרשת ביקורת- גם אם היא בונה - כהוכחה לכך שאינה מספיק טובה, ולעיתים תוותר מראש על הזדמנויות לקידום מתוך תחושת חוסר ערך. דנה בוחרת להישאר בצד, להמעיט ביוזמות, ומרגישה לעיתים קרובות שאינה ראויה להצלחה או להערכה. התנהלותה משפיעה גם על יחס הסביבה אליה: עמיתים פחות פונים אליה לעזרה או להצעות, והיא מקבלת פחות פידבק חיובי, מה שמחזק את תחושת חוסר הביטחון שלה.

רותם, לעומתה, בעלת דימוי עצמי חיובי, ערך עצמי פנימי וביטחון עצמי גבוה. היא רואה בעצמה אדם מוכשר, מאמינה ביכולותיה, ומאפשרת לעצמה לטעות וללמוד. כאשר היא מקבלת משימה חדשה, היא ניגשת אליה בתחושת מסוגלות, שואלת שאלות, ומביאה רעיונות לדיון. גם כאשר היא נתקלת בביקורת, היא מפרשת אותה כהזדמנות לצמיחה ולא כהוכחה לכישלון. רותם יוזמת, משתפת פעולה, ומעוררת השראה בסביבתה - עמיתים פונים אליה, היא מקבלת משוב חיובי ובונה, ולעיתים קרובות מתקדמת ומקבלת אחריות נוספת.

ההבדל המהותי: הפער בין דנה לרותם אינו ביכולות האובייקטיביות, אלא באופן שבו כל אחת תופסת את עצמה, מעריכה את ערכה, ומאמינה ביכולתה להתמודד. דימוי עצמי וערך עצמי נמוכים מובילים להתנהגות הססנית, הימנעות, פרשנות שלילית של אירועים, ופחות פתיחות להזדמנויות חדשות. לעומת זאת, דימוי וערך עצמי גבוהים מאפשרים גמישות, יוזמה, קבלה של טעויות וצמיחה מהן, ויחסים חברתיים מספקים יותר.

דוגמה זו ממחישה כיצד אותם תנאים חיצוניים עשויים להניב מסלולי חיים שונים לחלוטין - בהתאם לאופן שבו האדם תופס את עצמו ואת ערכו בעולם.

מחקרים עדכניים

מחקרי אורך מראים כי דימוי עצמי וביטחון עצמי משפיעים הדדית על איכות מערכות יחסים: דימוי עצמי גבוה תורם ליחסים מספקים, ויחסים מספקים מחזקים דימוי עצמי – מעגל שמזין את עצמו לחיוב או לשלילה.

מחקרים נוספים מצביעים על כך שאנשים נוטים להשליך את תפיסותיהם העצמיות על הסביבה, ולהניח שאחרים חושבים עליהם כפי שהם חושבים על עצמם.  נמצא כי דימוי עצמי נמוך מגביר חרדה חברתית, פוגע בתפקוד ומוביל להערכה שלילית של ביצועים עצמיים ושל איכות האינטראקציה החברתית, גם כאשר בפועל הסביבה אינה כה שלילית.

גישת המובחנות והראויות: פרספקטיבה עדכנית לערך עצמי

אמיתי מגד, בהשראת בואן וסנארש, מציע בספרו "להיות ראוי" התבוננות שונה על ערך עצמי: במקום לראות ערך עצמי כתלוי בהישגים, הערכה חיצונית או דימוי עצמי "גבוה", הוא מדגיש את מושג ה"ראויות" - תחושת ערך פנימית שאינה תלויה באישור מהסביבה, אלא בנאמנות לעצמי, יושרה פנימית, ויכולת להיות אותנטי גם בתוך קשרים משמעותיים.

לפי גישה זו, ערך עצמי בריא מתבסס על מובחנות: היכולת להישאר נאמן לעצמי, לזהות את רגשותיי, ערכיי וצרכיי, ולבטא אותם באופן אותנטי—גם כאשר יש לחץ להתאים את עצמי לציפיות או לרצות אחרים  . אדם מובחן אינו תלוי בשיקוף החיצוני בלבד ("תחושת עצמי משוקפת"), אלא מפתח "תחושת עצמי איתנה"—הוא רואה את עצמו, מעריך את עצמו, ומרגיש ראוי לאהבה וליחסים מתוך תחושת ערך פנימית ולא מתוך ריצוי או ביטול עצמי.

השתקפות בחיי האדם

• אדם עם ראויות גבוהה:  יתנהל מתוך חופש פנימי, יוכל להיכנס לדיאלוג אותנטי, לבטא את עצמו באמת, ולא יחשוש להרגיש או לחשוב אחרת מהסביבה. הוא יוכל להחזיק גם בקונפליקטים בין הצורך בשייכות לצורך בנאמנות לעצמו, מבלי לוותר על אף אחד מהצדדים.

• אדם עם ראויות נמוכה:  יהיה תלוי באישור חיצוני, ייטה לריצוי, יתקשה להציב גבולות או להיות אותנטי, ויחווה תחושת ערך עצמי רעועה - מצב שמוביל לחרדה, קושי באינטימיות, ולעיתים גם לתחושות קורבנות או תבוסתנות.

חשיבות הגישה

הייחוד בגישת המובחנות הוא הדגש על פיתוח ערך עצמי שאינו תלוי בהישגים או באהבה חיצונית בלבד, אלא ביכולת להיות נאמן לעצמי בתוך קשרים, גם כאשר זה דורש עמידה בלחצים רגשיים. טיפול מבוסס מובחנות וראויות מסייע לאדם לעבור מעמדה של תלות או קורבנות לעמדה של ראויות, חופש פנימי ואותנטיות.

הקשר למחקר

גישת המובחנות והראויות תואמת ממצאים עדכניים בפסיכולוגיה, המצביעים על כך שערך עצמי פנימי ויציב - שאינו תלוי רק בפידבק חיצוני - קשור לבריאות נפשית, לאסרטיביות, ליחסים אינטימיים מספקים וליכולת להתמודד עם קונפליקטים ולחצים.

הוספת תפיסת הראויות של מגד והקישור לגישת המובחנות של בואן וסנארש מעשירה את הדיון על ערך עצמי, דימוי עצמי וביטחון עצמי, ומדגישה את החשיבות של פיתוח תחושת ערך פנימית ואותנטית  לא רק כהישג אישי, אלא כבסיס ליחסים בריאים ולחיים מלאי משמעות.

מדוע טיפול מקצועי חיוני?

• טיפול מקצועי מאפשר תהליך עמוק של חקירה עצמית, עימות עצמי ועבודה על דפוסי ריצוי, תלות או ביטול עצמי.

• המטפל בגישת המובחנות מסייע להעלות את רמת המובחנות של המטופל, לחזק את היכולת להחזיק בעמדות אישיות ולבטא אותן גם מול לחץ חברתי או משפחתי.

• כך נבנית תחושת ערך עצמי ודימוי עצמי שאינם "מזוייפים - כלומר, אינם תלויים רק באישור חיצוני, אלא נשענים על הכרה פנימית, יושרה ואותנטיות.

פנייה לטיפול מקצועי, ובעיקר לטיפול המבוסס על עקרונות המובחנות, מסייעת לבנות דימוי עצמי וערך עצמי מוצקים, פנימיים ואמיתיים, נאמנות לעצמי, חופש פנימי ויכולת להיות נוכח ואותנטי בקשרים  ולא כאלה שנשענים על ריצוי, הישגיות או תלות באחרים. גישה זו מאפשרת לאדם לעבור מתלות בהערכה חיצונית לערך עצמי פנימי, ולהתנהל בעולם בביטחון ובשקט נפשי.

סיכום

הפסוק המקראי ממחיש תופעה פסיכולוגית אוניברסלית: האופן שבו אנו תופסים את עצמנו משפיע לא רק על תחושת הערך והביטחון העצמי שלנו, אלא גם על האופן שבו אנו מפרשים את יחס הסביבה – ולעיתים אף על האופן שבו הסביבה מגיבה לנו בפועל. הבנה זו מדגישה את חשיבות ההתערבות הטיפולית לשיפור הדימוי העצמי, לא רק לשם רווחה פנימית, אלא גם לשם יצירת שינוי ממשי במערכות יחסים ובאיכות החיים.