כשאהבה הופכת להצלה: קו-דיפנדנסי, זעם ומעגלי הקרבה בזוגיות

היא פוגשת אותו כשהוא כבר סוחב בתוכו עולם של כאב - ילדות קשה, לעיתים ילד/ה להורה זועם, קשרים שנשברו, תחושת חוסר ערך. הוא סוחף אותה בעוצמה, בקסם, באינטנסיביות. והיא? היא מרגישה שרק היא מבינה אותו באמת. רק היא יכולה לרפא אותו, להציל אותו, להיות "הבית" שהוא מעולם לא קיבל.

היא לוקחת על עצמה יותר ויותר - משקיעה, מרגיעה, סולחת, מסדרת, מוותרת. כלפי חוץ זו אהבה ענקית. לעיתים קרובות לוקח לה זמן, לעיתים שנים, להבין שבפנים היא כבר מתחילה לאבד את עצמה בתוך הקשר הזה והתפקיד שלקחה על עצמה שלא במודע.

זו התמונה הקלאסית של קו-דיפנדנסי -  קשר שבו אהבה ותלות רגשית מתערבבות עד שאי אפשר לדעת איפה נגמר אני ומתחיל אתה.

בן הזוג "המתפוצץ": כשזעם מנהל את הבית

בצד השני של המשוואה נמצא לעיתים קרובות בן הזוג ה"מתפוצץ". זה שלא יודע איך להכיל את הכאב, את התסכול, את הפגיעות. הוא לא קיבל שפה לרגשות, לא למד להציב גבולות בריאים, וכשהוא מרגיש מוצף – זה יוצא בזעם: צעקות, שבירת חפצים, שתיקות קרות, התנתקות.

הוא לא תמיד אלים, לפעמים הוא בעיקר דרמטי. אבל בני הבית לומדים ללכת על קצות האצבעות. שלא "יעירו את האריה". שלא יפעילו את הטריגר.

בן הזוג המאפשר: למה ההתחלה מרגישה כמו סיפור אהבה

בהתחלה זה מרגיש נפלא:

• יש תחושה של משמעות – "אני אהיה זה שיציל אותו."

• קשר אינטנסיבי יוצר תחושה של עומק וגורליות – "אנחנו נגד כל העולם".

• בן הזוג המאפשר מרגיש נחוץ, חשוב, בלתי ניתן להחלפה.

אבל עם הזמן, הקסם מתפוגג. הקשר הופך לא-מאוזן:

• כל האחריות הרגשית נופלת על כתפיים של צד אחד.

• הכאב והכעס של בן הזוג המתפוצץ לא באמת פוחתים – להפך, הם לעיתים גוברים.

• בן הזוג המאפשר מתחיל לשלם מחיר נפשי: עייפות, בדידות, איבוד קשר לרצונות שלו עצמו.

מה שבעבר הרגיש כמו אהבה גורלית, הופך בהדרגה למעמסה רגשית כבדה, עד שלפעמים הוא שואל את עצמו בשקט: "איך הגעתי למקום הזה? איפה אני בתוך כל זה?"

סוגים שונים של זעם

חשוב לזכור שזעם לא תמיד נראה אותו דבר. לפעמים הוא חיצוני ומתפוצץ, לפעמים מופנה פנימה ושקט לגמרי. הנה כמה סוגים נפוצים:

• זעם מתפרץ -  צעקות, שבירת חפצים, אמירות פוגעניות.

• זעם קר  - שתיקות ארוכות, התעלמות, מבטים קרים.

• זעם פסיבי-אגרסיבי -  עקיצות, דחיינות מכוונת, "שכחה" של בקשות.

• זעם מופנם -  מופנה פנימה כביקורת עצמית, בושה או ענישה עצמית ("אני אשם בהכול").

• זעם שקט -  חיוך מאולץ בחוץ, סופה שקטה בפנים.

מעגל הזעם: למה הדפוס לא נשבר

מעגל הזעם פועל כמו לולאה שחוזרת על עצמה שוב ושוב:

1. הדחקת מתח רגשי-גופני -  סטרסורים קטנים מצטברים: אכזבות, עייפות, תסכולים יומיומיים.

2. ניצוץ/טריגר -  משהו קטן מצית את כל מה שנאגר.

3. התפרצות  - צעקות, פגיעות, דרמה רגשית.

4. פורקן  - רגיעה רגעית שמרגישה כמעט ממכרת.

5. חרטה/אשמה/צדקנות - " אני מצטער… אבל אתה גרמת לי לזה."

6. פיצוי/ציפייה לפיצוי -  פיוס רך או דרישה שהצד השני יסלח.

7. חזרה להתחלה -  המתח מתחיל להיבנות מחדש.

כך מעגל האדרנלין נשמר: הוא פורק רגעית את הכאב, אבל לא משנה דבר בשורש הבעיה.

ההתמכרות לאדרנלין: למה קשה לשבור את המעגל

כעס כשלעצמו הוא רגש בריא. הוא מאותת לנו שמשהו חצה גבול פנימי, שמגיעה לנו הגנה, שמצב מסוים אינו תקין. הבעיה מתחילה כשהביטוי של הכעס הופך לדפוס התמכרותי  - כזה שמופעל שוב ושוב בלי להביא ריפוי אמיתי.

בכל התפרצות כעס גדולה משתחררים בגוף אדרנלין והורמוני סטרס אחרים. הם מעלים את הדופק, מחדדים את החושים, נותנים תחושת כוח רגעית. אחרי ההתפרצות מגיע פורקן - רגיעה כמעט ממכרת, כמו אחרי ריצה מהירה או רכבת הרים.

כאן נוצר המלכוד:

• המתח מצטבר → פורקן זמני מביא הקלה → נוצרת תלות בפריקה הזו → חוזרים שוב לאותו מעגל.

"איך לכעוס נכון" – לא להדחיק, לא להתמכר

תמיר אשמן מדגיש שהמטרה אינה להפוך ל"אדם רגוע תמידית" שמדחיק את כעסיו, אלא ללמוד איך לכעוס נכון:

• לכעוס בלי להתפרץ ולהרוס.

• להביע גבולות ורגשות מבלי לפגוע בעצמי ובאחר.

• לפרק את האנרגיה הרגשית של הכעס בדרך שלא שורפת את היחסים אלא בונה אותם.

כדי לעבור ממעגל האדרנלין למעגל האוקסיטוצין, חשוב להבין קודם מה כל אחד מהמעגלים האלה מייצג ברמה הפיזיולוגית, הנפשית והזוגית – וגם מה ההורמונים המרכזיים שמנהלים אותם. כשמבינים את המנגנון, קל יותר לראות למה אנחנו "נשארים תקועים" במעגל האדרנלין ואיך אפשר ליצור בפועל את התנאים למעגל האוקסיטוצין.

מעגל האדרנלין: הישרדות, דרמה והתמכרות לפריקה

אדרנלין (Epinephrine)  הוא הורמון שמופרש בעיקר מבלוטות יותרת הכליה במצבי לחץ, סכנה או איום.

מה קורה בגוף:

• דופק ולחץ דם עולים כדי להכין את הגוף ל"ברח או הילחם".

• נשימה מואצת כדי להכניס יותר חמצן לשרירים.

• מערכות פחות חיוניות (כמו עיכול) עוברות למצב "שינה" כדי לחסוך אנרגיה.

מה קורה בנפש:

• עירנות יתר, דריכות, חוויה של סכנה גם כשאין סכנה ממשית.

• תגובות אימפולסיביות - צעקות, כעס, התקפי דרמה.

• תחושת כוח רגעית, אחריה ריקנות, חרטה או אשמה.

לכן מעגל האדרנלין מרגיש ממכר: הפיצוץ מביא פורקן רגעי, אבל משאיר אחריו פגיעה בקשר ורצון לשחזר שוב את "השחרור".

מעגל האוקסיטוצין: קרבה, רוגע ותחושת ביטחון

אוקסיטוצין הוא הורמון שמופרש בעיקר בעת מגע פיזי, אמון וקרבה רגשית. לעיתים מכנים אותו "הורמון האהבה" או "הורמון החיבוק".

מה קורה בגוף:

• ירידה בקצב הלב ובלחץ הדם.

• הפרשת אנדורפינים (משככי כאב טבעיים) שיוצרים תחושת רוגע.

• חיזוק מערכת החיסון והפחתת הורמוני סטרס כמו קורטיזול.

מה קורה בנפש:

• תחושה של אמון, חיבור ואינטימיות רגשית.

• הפחתת פחדים ותחושת איום.

• יכולת לתקשר רגשות, להציב גבולות ולהרגיש בטוחים בקשר.

כשמעגל האוקסיטוצין מופעל, אנחנו לא זקוקים לדרמות כדי להרגיש חיים. הקרבה עצמה מרגיעה וממלאת.

תרגילים מעשיים לזוגות

לשני בני הזוג

1. יומן מתח וטריגרים -  במשך שבוע כל אחד רושם מתי הרגיש כעס או עלבון. בסוף השבוע משתפים בלי האשמות, רק כדי ללמוד לזהות דפוסים.

2. משפטי "אני"" -  במקום "אתה תמיד מתעלם ממני" → "אני מרגישה פגועה כשאתה קם באמצע השיחה."

3. תחנות עצירה-  קובעים סימן מוסכם לעצירה כשמרגישים הצפה רגשית (כמו "דגל אדום" למשל). יוצאים להפסקה של 5 דקות, נושמים, ורק אז ממשיכים לדבר.

4. פגישת גבולות שבועית -  פעם בשבוע כל אחד משתף טריגר אחד קטן, בלי דרמות, במטרה לפתור דברים לפני שהם מצטברים.

לבן הזוג ה"מתפוצץ"

• נשימה מודעת - נשיפות ארוכות פי שניים מהשאיפה לפני תגובה.

• ספורט ופריקת מתח בריאה -  ריצה, הליכה מהירה, יוגה או אומנויות לחימה רכות.

• דמיון מודרך ומדיטציה  - כלים פשוטים להרפיה עצמית ולהפחתת עוררות גופנית.

  Time-out  מודע  - יציאה זמנית מהחדר עם הסכמה לחזור לשיחה כשהגוף רגוע.

לבן הזוג המאפשר (Enabler)

• הצבת גבולות ברורה - לתרגל אמירות כמו "אני לא מוכן/ה שידברו אליי כך", בלי להתנצל ובלי להתרחק רגשית.

• ביטוי כעס בריא -  לנסח כעס בלי להאשימו: "אני מרגישה כועסת כשאני לא נשמעת."

• מרחב לעצמי -  לפתח תחומי עניין וקשרים מחוץ לזוגיות כדי לשמור על זהות עצמאית.

• תרגול אסרטיביות -  לא חייבים לרצות כל הזמן. מותר לומר "לא" בלי להרגיש אשמה.

לסיכום

אהבה בריאה לא נבנית מהצלה, לא משתיקות ולא מהתפרצויות שמביאות פיוס זמני. היא דורשת אמת רגשית, גבולות בריאים, ולמידה איך אפשר להיות כועסים, פגיעים ואותנטיים – מבלי לאבד את הקרבה.

כששני בני הזוג לומדים להציב גבולות, להביע רגשות ולפרק את מעגל האדרנלין, נפתחת הדלת למעגל חדש: כזה שמבוסס על קרבה, הקשבה, וכעס בריא שלא שורף את היחסים – אלא בונה אותם מחדש.