עד העונג הבא

עד העונג הבא

"שוב זאת תקופה של גאות בחיי,מים רבים שוטפים את חושי.אני נמשכת, והופכתלחיית חושך, למפלצת רטובה,לשדון לילה, לפיה הטובה,מתוקה ודורסת, את האור מכבה,וזורמת הלאה –עד העונג הבא."(ענבל פרלמוטר)

לפני הכול חשוב לי לומר דבר ברור: השיר של ענבל פרלמוטר אינו שיר מיני בהכרח. אפשר לקרוא אותו כתיאור של סערה רגשית, של תנודות נפשיות קיצוניות, של התמכרות, של מצב רוח משתנה ואפילו של חוויה בי־פולארית. הקריאה שאני מציעה כאן היא קריאה אישית. זו אינה אמת מוחלטת על השיר, אלא פרשנות אחת, שנולדת מתוך הקשבה למטופלות שלי ומתוך מפגש עם המיניות הנשית בחדר הטיפול.

וכאשר אני קוראת את השיר דרך העדשה הזאת, אני שומעת בו תיאור מדויק של החוויה המינית הנשית כפי שהיא נחווית מבפנים: מורכבת, מציפה, סותרת, לא תמיד מנומסת.

אם זו הפעם הראשונה שאת קוראת טקסט שמדבר על המיניות שלך בצורה ישירה, ייתכן שתחושי אי נוחות. ייתכן שתשאלי את עצמך האם זה רלוונטי אלייך. ייתכן שתחושי סקרנות. הכול לגיטימי. המטרה של המאמר הזה אינה לשכנע אותך להיות “משוחררת יותר”, אלא להציע שפה להבין את מה שכבר קיים בך.

"מים רבים שוטפים את חושי": מיניות כהצפה חושית

השורה הזאת מתארת מצב שבו החושים מוצפים. במיניות, עוררות היא לא רק תגובה פיזיולוגית. היא מצב תודעתי שבו הקשב עובר מן הראש אל הגוף. גבולות מתרככים. הנשימה משתנה. הקצב הפנימי משתנה. במובן זה, מיניות היא חוויה של גאות.

אבל כאן בדיוק נכנסות עכבות. לא משום שאין חשק, אלא משום שהצפה חושית יכולה להיתפס כמאיימת. כאשר למדנו לאורך השנים להיות בשליטה, מתפקדות, מאורגנות, לא “להיסחף”, חוויה של הצפה עלולה להפעיל מנגנוני בלימה.

כאן רלוונטי מודל הDual Control  שפיתחו Bancroft ו Janssen אשר מבוסס מחקרית ומקובל בעולם הטיפול המיני. המודל מציע שהמערכת המינית פועלת דרך שני מנגנונים מקבילים: מנגנון האצה (אקסלרציה) ומנגנון בלימה (אינהיביציה). האצה מופעלת על ידי גירויים מיניים, משיכה, קרבה. בלימה מופעלת על ידי חרדה, בושה, ביקורת עצמית, פחד מחשיפה, לחץ ביצועי או תחושת חובה. אצל חלק מהנשים מנגנון הבלימה רגיש מאוד, ולעיתים רגיש יותר ממנגנון ההאצה. כאשר ההצפה נחווית כלא בטוחה, הבלמים לוחצים. לא כי הגוף “מקולקל”, אלא כי הוא מגן.

"חיית חושך ומפלצת רטובה": הזהות המינית והפחד מהעצמי היצרי

כאשר פרלמוטר מתארת את עצמה כ"חיית חושך" וכ"מפלצת רטובה", היא נותנת שם לחלק יצרי, גופני, לא מאולף. זו אינה נסיכה עדינה, אלא יצור שמכיל עוצמה, רטיבות, חושך. בקריאה המינית שלי, זו מטאפורה לחלקים בגוף ובנפש שלא תמיד קיבלו לגיטימציה.

רבות מאיתנו גדלו על מסרים כפולים: מצד אחד להיות מושכות, מצד שני לא להיות “יותר מדי”; מצד אחד להיות מיניות, מצד שני לא להיות רעבות. הקונפליקט הזה מייצר עכבות. כאשר חלק עצמי יצרי אינו משתלב בזהות הכוללת, הוא מופיע או כהצפה מאיימת או כהיעדר.

קלינית ניתן לראות כאן מנגנוני הגנה שונים: אינטלקטואליזציה כאשר אנחנו מנתחות במקום להרגיש; ניתוק כאשר הגוף נוכח אך החוויה הרגשית נעדרת; היפוך תגובה כאשר משיכה מתורגמת לגועל; ושליטה כפייתית כאשר כל חריגה מקצב מוכר מעוררת כיווץ.

עכבות אינן תקלה. הן שפה. הן מספרות שהחלק היצרי עדיין לא מרגיש בטוח מספיק להשתלב.

סוגי עכבות מיניות: מבט קליני

כדי לדייק, חשוב להבחין בין סוגים שונים של עכבות:

עכבות סביב חשק ועוררות: עכבות אלה אינן בהכרח “היעדר חשק”, אלא לעיתים קרובות מצב שבו מערכת הבלימה פעילה יותר ממערכת ההאצה. הן עשויות להתבטא בירידה בחשק דווקא בתוך קשר זוגי, בעוד שבמצבים אחרים, למשל באוננות או בפנטזיה, החשק נוכח. לעיתים העוררות מתחילה אך נכבית כאשר מופיעה מחשבה ביקורתית, תחושת חובה או ציפייה להגיע לשיא. קושי בלובריקציה (סיכוך הנרתיק) יכול להופיע לא כבעיה פיזיולוגית אלא כתגובה ללחץ, למתח או לחוויה של מיניות כמשימה. במצבים אלה הגוף אינו “מקולקל”; הוא מגיב לרמת הבטחון הרגשי ולמשמעות שהסיטואציה נושאת עבור האישה.

עכבות סביב שליטה ואורגזמה:  קושי להגיע לשיא בזוגיות למרות יכולת להגיע אליו באוננות; צורך חזק לשלוט בקצב; פחד מאיבוד שליטה על נוזלי הגוף בזמן אורגזמה.

עכבות חושיות: רתיעה מריח, מטעם, מקולות הגוף; קושי לראות או להיראות באור מלא; מבוכה מול נוזלים.

עכבות התקשרותיות:  פחד להיטמע; פחד מתלות; קושי לסמוך; חרדה שמגע יוביל לפגיעה רגשית.

עכבות מוסריות ותרבותיות: מסרים פנימיים על “נקיון”, “צניעות”, או תפיסה שהנאה נשית היא מסוכנת או לא ראויה.

כל אחת מהעכבות הללו יכולה לפעול לבד או בשילוב. לעיתים האישה מפרשת אותן כ"חוסר חשק", אך למעשה מדובר במערכת בלמים פעילה מאוד.

המודל המחקרי של Bancroft וJanssen  המכונה מודל ה- Dual Control  מציע להבין את המיניות האנושית כמאזן דינמי בין שתי מערכות נוירו-פסיכולוגיות: מערכת האצה מינית (SES - Sexual Excitation System)  ומערכת בלימה מינית (SIS - Sexual Inhibition System).   לא מדובר ב”רמת חשק” אחת, אלא בשתי רגישויות שונות שפועלות בו-זמנית. יש מי שמערכת ההאצה שלהן רגישה במיוחד לגירויים, ויש מי שמערכת הבלימה שלהן ערנית יותר לאיומים, ממשיים או מדומיינים: פחד מדחייה, חרדת ביצוע, בושה מגוף, אמונות מוסריות מופנמות או זיכרון של חוויה לא בטוחה. המחקר מראה כי עוררות מינית נחלשת כאשר המודעות העצמית הופכת ביקורתית מדי, כאשר האישה “צופה בעצמה מתפקדת” במקום להיות נוכחת בחוויה. במובן הזה, מערכת ה SIS אינה אויב; היא מנגנון הגנה שמבקש בטחון. מיניות מיטבית אינה מצב שבו הבלימה נעלמת, אלא מצב שבו מתקיים איזון גמיש בין ה-SES  ל- SIS –  כזה שמאפשר לגוף להגיב מתוך בחירה, ולא מתוך דריכות. ההבנה הזו מחזירה אותנו למורכבות שעליה שרה פרלמוטר: “גאות” ו“סערה” אינן תקלה במערכת, אלא ביטוי לתנועה חיה בין כוח לריסון, בין תשוקה לזהירות.

"אני ניצחתי במשחק, אני נמצאת עכשיו עמוק בתוך המים"

השורה הזאת מאפשרת קריאה קלינית עמוקה. לעיתים אנחנו חושבות שהניצחון הוא להגיע לאורגזמה. אבל בפועל, "להיות עמוק בתוך המים" הוא הניצחון האמיתי. להיות נוכחת לגמרי בחוויה. בלי למדוד. בלי לשפוט. בלי לשאול כמה זמן עבר. מצב דומה למיינדפולנס גופני עמוק.

רבות מהנשים שפונות לטיפול מספרות שהן מרגישות כאילו יש “משחק” בחדר המיטות: ציפייה להגיע לשיא, ציפייה ליהנות, ציפייה להוכיח שהכול תקין. ברגע שהאורגזמה הופכת ליעד שיש להשיגו, המערכת עוברת למצב ביצועי. וכאשר אני בביצוע, אני בראש. וכאשר אני בראש, אני לא במים.

המעבר מניצחון ביצועי לנוכחות חווייתית הוא שינוי תפיסתי עמוק, ולעיתים הוא לב העבודה הטיפולית.

יונה וולך והאומץ לשאת מיניות לא מנומסת

הקריאה הזו בשירה של פרלמוטר מצטרפת למסורת של נשים כותבות שהעזו להחזיק מיניות לא מצונזרת.  יונה וולך למשל, כתבה על גוף, תשוקה ותוקפנות באופן שלא ביקש להתנצל. בשיריה מופיעה מיניות שאינה רק רכה אלא גם עזה, מורכבת, לעיתים כמעט אלימה רגשית. שתיהן, בדרכן, מערערות את הדימוי התרבותי של מיניות נשית כמשהו פסיבי ומעודן בלבד.

עכבות אלה אינן בהכרח “היעדר חשק”, אלא לעיתים קרובות מצב שבו מערכת הבלימה פעילה יותר ממערכת ההאצה. הן עשויות להתבטא בירידה בחשק דווקא בתוך קשר זוגי, בעוד שבמצבים אחרים, למשל באוננות או בפנטזיה, החשק נוכח. לעיתים העוררות מתחילה אך נכבית כאשר מופיעה מחשבה ביקורתית, תחושת חובה או ציפייה להגיע לשיא. קושי בלובריקציה יכול להופיע לא כבעיה פיזיולוגית אלא כתגובה ללחץ, למתח או לחוויה של מיניות כמשימה. במצבים אלה הגוף אינו “מקולקל”; הוא מגיב לרמת הבטחון הרגשי ולמשמעות שהסיטואציה נושאת עבור האישה. 

לגיטימציה למורכבותכאן נכנסת נקודה עמוקה יותר, שאולי היא לב העניין: מיניות אינה חוויה חד-ממדית. כפי שענבל פרלמוטר כותבת על עצמה כעל “פיה טובה” ו“מפלצת רטובה”, כעל מי ש“מתוקה ודורסת” וכמי שנעה בין “גאות” ל“שפל”, "שמים" מול "מים", "חושך" מול "אור", כך גם המיניות הבוגרת מחזיקה בתוכה מורכבות וניגודים. היא יכולה להיות רכה וגם עזה, עדינה וגם תובענית, בטוחה וגם מעט מסעירה. היא מערבת אור וחושך, שליטה ואיבוד שליטה, קירבה ופגיעות. כאשר אישה מנסה לחוות מיניות רק בצד אחד שלה, רק כנעימה, רק כהרמונית, רק כנקייה ומסודרת, היא עלולה לגלות שהמערכת מתכווצת. הגוף זקוק למרחב שמסוגל להכיל מורכבות כדי להרפות באמת.

קלינית ניתן להבין זאת כך: עוררות מינית מערבת אזורים מוחיים הקשורים הן לעונג והן לעוררות רגשית כללית, ולעיתים גם למתח. המערכת המינית אינה מנותקת ממערכות הפחד, ההתרגשות והדריכות; היא שזורה בהן. לכן מיניות חיה אינה סטרילית. היא כוללת מתח, התמסרות, חשיפה ולעיתים גם אמביוולנטיות. היכולת לשאת מורכבות, לא להיבהל מהניגודים, לא למהר לסווג חוויה כ“תקינה” או “לא תקינה”, היא תנאי מרכזי לעונג יציב ובר-קיימא.

לקראת סיום אני רוצה להחזיר אותך אלייך. כי כשאנחנו מדברות על עונג, אנחנו מדברות קודם כול על העונג שלך, על הזכות שלך לצפות לו, להגדיר אותו, לגלות מה מרחיב אותך ומה מכווץ אותך. עונג אינו מוגבל לעולם המיני בלבד; הוא קשור לדרך שבה את פוגשת את עצמך כאישה חיה, מרגישה, חושבת, משתוקקת. אולי “העונג הבא” של פרלמוטר אינו רק רגע של שיא, אלא מפגש מתמשך עם האני האותנטי שלך, כזה שנעשה לאט, בעדינות, בכבוד לגוף ולנפש, ובהסכמה לחיות עם המורכבות והניגודים שהמילה עונג נושאת בתוכה. כאשר את לומדת לשאת את המים הסוערים וגם את השקטים, את האור וגם את החושך, את כבר לא במרדף אחר עונג. את נעשית ראויה לו.

המכשפות - עד העונג הבא | קליפ