לחשוב כעורב, לחשוב כיונה

בס"ד בואו נהיה לרגע אחד נח. בשלב מסויים בחייו השם קורא לו להכנס לתיבה גדולה עם אשתו ובניו ושלל חיות, כאשר בחוץ המציאות כולה משתנה לחלוטין. מבול גדול יורד במשך ארבעים יום וסירתו נעה ונדה על פני המים מעלה מעלה אל עבר ההרים הגבוהים. התיבה אטומה לחלוטין על מנת להגן על יושביה, אך גם אינה מאפשרת שום קשר עם המציאות שבחוץ. ​​SMLXL לאחר מאה וחמישים יום, בערך חמישה חודשים, בהם נח היה מנותק לחלוטין ואינו יודע מה קורה בעולם שמסביבו, הוא פותח צוהר בתיבה ושולח דרכו את העורב לבחון מה קורה בחוץ. אך העורב, ממש כשמו, מעורבב כערב-רב של דמיונות ופחדים "ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ;" (בראשית ח ז). העורב, על פי רש"י, "הולך ומקיף את סביבות התיבה ולא היה הולך בשליחותו". נח מבין שאינו יכול לסמוך על שיקו

התשוקה לחיות

בס"ד מדוע אנשים כה רבים בינינו מהלכים עגמומיים, ללא שמחת חיים, עושים מה שהם צריכים לעשות אך ורק משום שהם צריכים לעשות זאת ולא מתוך התלהבות ושמחת חיים? אתחיל מבראשית. אף אחד מאיתנו לא בחר להיוולד. אף נשמה לא נשאלת אם ברצונה לרדת לעולם. הנשמה עוברת דרך מספר היכלות עד שהיא מגיעה ל"היכל הספיר" שם היא נמצאת עד שהקב"ה מחליטה להורידה לעולם (ספר מבוא לחכמת הקבלה - רבי שמואל טולדנו ח/ב שער א' פ/ב) ולאחר תהליך ההריון היא מקבלת את הגוף שניתן לה על ידי הוריה ויוצאת למסע החיים שהוכן לה. אולם מכאן ואילך, לבחירה כיצד לחיות את החיים האלה – מי באושר ומי בעצב, מי בקלילות ומי בכבדות, מי בעשייה בלתי פוסקת ומי שקופא במקומו – על בחירותיו של האדם ה' הטוב כבר לא אחראי, ולכן פעם אחר פעם אנו שומעים בתורה את הצ

פוסטים אחרונים
ארכיון
תגיות
No tags yet.