האם אפשר לגנוב אלוהים? תרפים, זוגיות, מיניות, משפחה, מעבר בין עולמות – ויציאת האדם מהשורש של עצמו כמעט כל הקריאה בפרשת "ויצא" מובילה אל השאלה שמטיח לבן ביעקב: “למה גנבת את אלוהי"? השאלה נשמעת תחילה כגיחוך: אלוהים אפשר לגנוב? האם האלוהות כה שבירה, כה חפצית, כה ניידת? אבל דווקא השאלה הזאת חושפת את כל עומקה של הפרשה: מפגש בין שתי תרבויות אמוניות, שתי משפחות, שתי מערכות אמת, ובעיקר בין שתי נפשות שמנסות לבנות ביחד משפחה חדשה, רוחנית, גופנית, מלאה חלום ומלאת כאב. כדי להבין את הסיפו

24–29 בנובמבר 2025 "מידברן היא עיר אשר קמה ונעלמת באבק המדבר. מידברן היא חלום שצוללים אליו ביחד ויוצרים אותו." (מקור: לא ידוע) דמיינו עיר זמנית שקמה ממש עכשיו, משומקום, במדבר באזור הערבה הדרומית: עיר של אלפי נשמות שמתאחדות לארבעה ימים של יצירה משותפת, מתנות ללא תמורה וחופש ביטוי מוחלט, ואז נעלמת כליל בלי להשאיר עקבות. זהו מידברן, הגרסה הישראלית של Burning Man שנוסד ב-1986 על ידי לארי הרווי בסן פרנסיסקו. הרווי, אמן בוהמיין שחיפש תרופה לאנומיה של התרבות הצרכנית של שנות ה-80, שר

צילומים: אלון ענבר אני כותבת לכם את המילים האלה עדיין תחת הרושם העמוק של מסעי לבהוטן, ארץ ההימלאיה הרכה והקסומה, שממנה חזרתי לפני כשבועיים. כפסיכולוגית ומטפלת מינית, אני רגילה לדבר על נפש האדם, על כאבים וריפוי, אבל הפעם אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי יותר, רך ונוגע, כמו לחישה של רוח הרים. המסע הזה הגיע אליי בדיוק בזמן הנכון, כשהרגשתי צורך עמוק ב"משהו אחר": רוך, רוגע, קרבה לטבע, עדינות שתלטף את הנשמה. לא ידעתי עדיין להגדיר את זה במילים, אבל בהוטן, עם כל יופייה הפשוט והעמוק, לימ

מן המקורות אל חיינו: עציבו דטחול חז"ל השתמשו בביטוי "עציבו דטחול" (ברכות סא ע"ב) כדי לתאר עצבות קודרת וכבדה. הטחול, איבר המסנן את הדם ותומך במערכת החיסון, יוחס במקורות גם למימד רגשי־רוחני של דינים, כובד ועצבות. בכתבי הקבלה, ובעיקר ב"עץ חיים" של ר' חיים ויטאל, מתוארים איברי הגוף ככלים המבטאים מצבי תודעה: הלב כמשכן השמחה והחיות, הטחול כמשכן העצבות. הביטוי "עציבו דטחול" מתאר מצב שבו הכאב מתכנס פנימה, קופא ומכביד. בשונה מכאב או מרירות שיכולים להוליד תנועה ושינוי, העצבות הזו חוסמת