סיפורי ילדים להורים

פרק א: כיפה אדומה ואחריות הורית תקציר: אמא של כיפה אדומה מבקשת מביתה להגיע לצידו השני של היער על מנת להביא לסבתה משלוח של דברים טעימים. היא מזהירה את ביתה מפני הסכנות האורבות ביער, ושולחת אותה לבדה לדרכה. הזאב הרשע אורב לילדה התמימה ביער, ובסופו של דבר טורף את הסבתא וטומן מלכודת ערמומית לנכדה, הניצלת ברגע האחרון על ידי צייד אמיץ העובר במקרה בסביבה. פרשנויות מוקדמות העלו את הסברה כי למרות שהסיפור מתאר את כיפה אדומה כילדה קטנה, "הכובע האדום" מסמל את המחזור החודשי ואת כניסתה לגיל ההתבגרות ואת האזהרה של אמה מפני סכנות כצורך לגבש דפוסי התנהגות שמרניים יותר מול גברים. פרשנויות מאוחרות יותר סברו כי האזהרה של האם מפני הזאב מתריעה באופן כללי בפני הילד על הצורך להשמר מזרים. הסיפור לוקט ממקור לא ידוע

יום השואה: לזכור מיליון וחצי ילדים

מיליון וחצי מתוך ששה מיליון יהודים שנרצחו בשואה היו ילדים. ילדים רכים בני שנה, ושש, ותשע, ועשר, ששיחקו בארגז החול, שציירו ציורים, שחלמו חלומות, שאהבו ממתקים, ששיחקו עם חבריהם בגינה ושהאמינו במלוא התום כי הוריהם יוכלו תמיד להגן עליהם וכי העולם שסביבם מיטיב ומגונן. הכאב הגדול הכרוך בחשיפת ילדינו לסיפורי השואה נובע בין השאר מהזמן הקצר שעבר ומהיותה של הטראומה טרייה ומוחשית. הזכרון המשפחתי והלאומי כולל סיפורים אישיים של קורבנות מקרבה ראשונה הנחשפים אלינו דרך תמונות, שירים, סיפורים וציורים ומקשה על יכולתנו להיות בתפקיד של "מעביר המורשת" כפי שאנו עושים ביתר קלות כשאנו מספרים לילדינו על מעשיהם של המן הרשע, פרעה, אנטיוכוס ושאר צוררי היהודים. בקלות רבה אנו יכולים להזדהות עם הדמויות המביטות בנו מן הסי

פוסטים אחרונים
ארכיון
תגיות
No tags yet.