מיומנה של פסיכולוגית במשבר הקורונה

קמתי הבוקר ומצאתי עצמי מסתובבת לי בין כותלי הבית לפחות עשר דקות בתחושה כבדה ואיני מוצאת עצמי. יצאתי למרפסת, כמו שאני מתחילה את הבוקר כל יום עם הקפה שאני אוהבת לראות את הנוף ופתאום תפסתי את עצמי: וואו, פשוט לא יאומן. איך במקום להתחיל את היום בברכת "מודה אני" הכה אהובה עלי, מחשבותי נדדו אוטומטית ל"מה יהיה", "אוףףף", "איזה באסה". והנה מייד התברר לי מדוע הגיעו מייד התחושות הקשות! לקח לי כמה שניות, מודה, להתעשת ולהתאפס,לקחת כמה נשימות על מנת להרפות את כל הגוף והנפש הדרוכים, להיות לרגע עם התחושות הלא טובות הללו ואז לאפשר להן להשתחרר ולהתחיל לברך על כל הטוב והיש בחיי ברגע הזה, ביום הנוסף הזה שנשמתי חזרה לכאן בחמלה ובאמונה רבה של הקב"ה שיש לי תפקיד בעולם הזה לפחות לעוד 24 שעות. מישהו מאמין בי שיש לי

הורים כמנהיגים בזמן משבר

בס"ד כ"ד אדר תש"פ מנהיגות הורית בזמן משבר הורים יקרים, ימים אלו מאופיינים בשינוי מהיר שלא הכרנו כמותו, ומעבר מכל המוכר, הידוע והשגרתי, ללא ידוע, לא מוכר ויציאה מהשגרה. מצב מאתגר שאולי רק בני ישראל שאך זה יצאו ממצרים וחצו את ים סוף אל עבר המדבר עברו כמותו, ומשם ניקח את מקור השראתנו – זה הזמן שעלינו המבוגרים מוטלת האחריות להיות מנהיגים חכמי לב ודעת כמשה, אהרון ומרים. אך לפני זמן קצר קראנו בתורה מה קרה לעם שלם משבושש מנהיגם, משה רבנו, לרדת מעם סיני, פרשה כל כך קשה לקריאה, כל כך עצובה, אך אפשר לקרוא אותה גם אחרת וללמוד ממנה משהו גם על עצמנו: בתקופה של אי ודאות כל אחד מאיתנו זקוק למנהיג, למישהו שיורה לו את הדרך, שירגיע וינחם, שיקנה לו אמונה, כח ובטחון. וגם אתם כעת נדרשים להיות המנהיגים של השבט הק

פוסטים אחרונים
ארכיון
תגיות
No tags yet.