פרור ועוד פרור. העיניים מתמקדות, האישונים מצטמצמים. צר עולמה כעולם נמלה, והיא עסוקה במעשיה ובמחשבותיה בעולם מצומצם עד דק, ושום דבר לא יכול להסיח דעתה ממצוות איסוף החמץ לקראת החג. כך יהיה עד לילו של החג, והיא יודעת שהצמצום נחוץ לה על מנת לעבור במעברו הצר של הזמן לימים קדומים בהם אבות אבותיה יצאו מהמקום הצר, מהמיצר הלוחץ והמלחיץ הנקרא מצרים – אל עבר ימים של חופש, ימים של סיום תקופת העבדות, אל עבר הלא נודע, המעבר מימים צרים לרחבים. כתינוק היוצא במעבר הצר מרחם אמו המוגן והעטוף אל